תא"מ 31857-03-14 יאסין ואח' נ' משטרת ישראל - תחנת משגב

לפניי בקשה לפסילת שופט. לטענת התובע, דברים שנאמרו על ידיי במהלך הדיון שהתקיים בתאריך 2.12.14 מצביעים על כך כי דעתי ביחס לתביעה, התגבשה.

על פי הנטען בבקשה, העיר בית המשפט תחילה כי "בסך הכל שעה וחצי מעצר" ביחס לטענה כי התובע היה עצור משעה 12:00 ועד 13:30, ובכך לטענת התובע, הביע בית המשפט את דעתו כי אין במעצר שווא של שעה וחצי כדי להקים עילת תביעה נגד הנתבעים.

בהמשך העיר בית המשפט על פי הנטען כי "אולי לא ידעו שהצו בוטל" תוך שהוא מכוון לנתבעים.

לטענת המבקש, שתי ההערות, שלא נרשמו בפרוטוקול, אך ניתן ללמוד לפחות על ההערה השנייה מתגובת ב"כ התובע, אינן הערות לגיטימיות של בית המשפט בעניין סיכויי התביעה, אלא נראות כזלזול בזכויות היסוד של התובע, וקבלת טענה בלתי סבירה של אי ידיעה על צו שבוטל. משכך, מבוקש לאפשר לתובע את יומו בפני בית משפט שישמע טענותיו באופן אובייקטיבי.

הנתבעת מתנגדת לבקשה.

לטענתה, נקבע בפסיקה כי מבחן החשש הממשי למשוא פנים בניהול המשפט, הינו מבחן מחמיר מאוד, ורק במקרים קיצוניים יוביל לפסילת שופט. המבחן טומן בחובו שני מבחני משנה, האחד קיומה של דעה קדומה של השופט והשני, היעדר סיכוי שדעתו הקדומה תשתנה במהלך המשפט. רק קיומם המצטבר של שני מבחנים אלו, מקים חשש ממשי למשוא פנים כמשמעו בסעיף 77א'(א) לחוק בתי המשפט.

לטענת הנתבעת, אין בהערות משום הבעת דעה קדומה מצד בית המשפט, וממילא אינן עולות כדי דעה קדומה שאין סיכוי לשנותה. מוסיפה וטוענת הנתבעת, כי מבלי לנקוט עמדה בשאלה אם ההערות הנטענות צוטטו במדויק, דברים ברוח זו נאמרו במסגרת התעניינותו של בית המשפט באפשרות לייעל את ההליך השיפוטי ולקצר את משכו באמצעות ויתור על שלב ההוכחות. לטענת הנתבעת, כפי שנפסק בעניין ע"א 3867/98 ד'אשד נ' רקורד, נב(4) 650, אין בניסיון להביא את הצדדים לפשרה משום עילה לפסילת שופט, בין היתר הואיל והצבעה על מצב הדברים כמו גם הערות בית המשפט הינן לכאוריות בלבד.

דיון

בבקשה לפסילת שופט מטעמים של התבטאות שנשמעה מפיו, קובע השופט, שפסילתו התבקשה, את התשתית העובדתית (ראו ע"פ 344/99 בשן נ' מדינת ישראל פ"ד נג(2) 599)

הבקשה, אינה נתמכת בתצהיר.

אקדים ואומר, כי דברים שנאמרו על ידי, לא הובאו במדויק בבקשה, אם כי אכן נאמרה מפי התייחסות למשך המעצר, וכן חזרתי על טענת הנתבעת, כפי שהובאה בכתב ההגנה, לפיה הנתבעת לא היתה מודעת לביטול הצו.

המסגרת הנורמטיבית לבחינת סוגיית פסלות שופט, קבועה בסעיף 77א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד – 1984.

ההלכה הפסוקה בנושא ברורה, וממנה עולה כי על הטוען לפסלותו של מותב היושב בדין, להראות כי מהחלטותיו של אותו מותב, או מנסיבות אחרות, עולה חשש ממשי למשוא פנים, המעיד על כך שדעתו של השופט "ננעלה" עד כי ניתן לראות בהליך כולו "משחק מכור".

המבחן לפסלותו של שופט הוא קיומן של נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. החשש נבחן מזווית ראיה אובייקטיבית ולא מזווית הראיה הסובייקטיבית של בעל הדין.