תא"מ 31831-11-15 א.ש. טיטניום בע"מ נ' הכל לבנין - בני כריף בע"מ

לפניי תביעת התובעת, שסיפקה לנתבעת מוצרים, ביניהם דשא סינטטי.

התביעה הוגש כתביעה לסכום קצוב בגין יתרת חוב בגין עסקאות משנת 2015 בסך 5,095 ₪ נכון ליום 4/5/15. לכתב התביעה צורפו כרטסת הנהלת חשבונות, חשבוניות, קבלות, מכתב דרישה ותחשיב הצמדה וריבית. סכום התביעה עמד על 5,131 ₪ בפתיחת תיק ההוצל"פ.

הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע תביעה, והתברר כי המחלוקת נובעת מחשבונית תיקון לחשבונית, שהופקה ביום 27/7/14 (נספח ה' להתנגדות לביצוע תביעה, נספח ב' לתצהיר העדות הראשית של מר אייזנברג, מטעם התובעת). בחשבונית המקורית, ששולמה ביום 18/8/14 (נספח ו' להתנגדות), חוייבה הנתבעת עבור דשא מסוג "אפרודיטה" בסכום 37 ₪ למ"ר ועוד ניתנה לה הנחה בשיעור 53.75%, כך שחוייבה עבור 200 מ"ר רק בסכום של 3,244.50 לפני מע"מ. התובעת הנפיקה לנתבעת ביום 15/4/15 חשבונית זיכוי וחיוב, בגין "תיקון טעות מחשבונית 473744" בסך 3,977 ₪ לפני מע"מ.

הנתבעת מסרבת לשלם את הסכום, טוענת כי החשבונית הוצאה לפי הסכמה עם סוכן התובעת, ושולמה, וכי אין לקבל את טענת התובעת ל"טעות" בחלוף שבעה חודשים, ולאחר שהנתבעת סילקה את כל חובה.

לאחר ששמעתי את העדים, שנחקרו לפניי היום, אני מוצאת כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה, הרובץ עליה, להוכיח את זכאותה לסכום התביעה.

החשבונית שבמחלוקת הוצאה כאמור ביום 27/7/14, ושולמה, יחד עם חשבוניות נוספות בצ'ק ליום 15/8/14 (נספח ו' להתנגדות). מאז נעשו כמה וכמה עסקאות בין התובעת לנתבעת, ושולמו סכומים, כאמור בכתב התביעה על נספחיו. חשבונית התיקון הופקה כחשבונית האחרונה בין הצדדים, ולאחריה שולמו סכומים משמעותיים, כעולה מהקבלות, שצורפו ע"י התובעת לכתב התביעה, 27,140 ₪ ביום 16/4/15 ו-1,250 ₪ ביום 4/5/15 (נספח ג' לכתב התביעה).

התובעת טענה כי ההנחה, שניתנה לנתבעת בחשבונית, שבמחלוקת, אינה סבירה, כי בעבר וגם אחרי חשבונית זו לא ניתנו הנחות באחוזים, אלא בתעריף למ"ר, כי כאשר היו טעויות לרעת הנתבעת, התובעת תיקנה זאת, ונתנה זיכויים, וכי לא היתה כוונה לתת הנחה מהמחיר המקובל של 41 ₪ למ"ר ל-37 ₪ למ"ר ועוד מעל 50% הנחה. מנהל התובעת טען כי הטעות התגלתה רק במועד שהתגלתה, לאחר שהנתבעת צברה יתרת חוב בחריגה מתנאי האשראי, ונעשתה בדיקה של כל העסקאות.

התובעת לא הצליחה להסביר כיצד הופקה החשבונית, אשר מופקת כמובן בשליטת התובעת בלבד, הסכומים ושיעור ההנחה החריג הוקלדו ע"י עורך החשבונית, והסכום גם שולם בסמוך להפקדת החשבונית, במועד קצר משמעותית מתנאי התשלום, שהיו נהוגים. התובעת גם לא הסבירה כיצד חברה מסודרת, בעלת עובדים בכל תחום, אינה מגלה טעות כזו במשך זמן כה רב, ויש לציין כי הסתיימה שנת מס בין מועד הטעות הנטענת ועד לגילויה.