תא"מ 31766-01-14 אליתן נכסים (2000) בע"מ נ' גספא הנדסה בע"מ ואח'

1.בפניי בקשת התובעת לעיכוב ההליכים שבפניי, עד למתן פסק דין בתביעה המתנהלת בבית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת ת"א 37816-06-14 (להלן – ההליך בביהמ"ש המחוזי).

רקע

2.התובעת הגישה נגד הנתבעים תביעה לסילוק יד ממקרקעין ולמתן סעד כספי.

על פי הנטען בכתב התביעה, החל מיום 1.1.13 מחזיקים הנתבעים ביחידה בגודל 155 מ"ר הנמצאת במבנה אשר זכויות החכירה בו שייכות לתובעת, וזאת מבלי שנכרת הסכם שכירות אשר יסדיר את השימוש ביחידה זו, ומבלי ששולמה תמורה עבור שימוש זה. התובעת ביקשה לסלק את ידם של הנתבעים מהיחידה, וכן לחייבם בדמי שימוש ראויים.

הנתבעים הכחישו את טענות התובעת. נטען, כי בין הנתבעות 1-2 לבין התובעת קיימת מערכת יחסים, במסגרתה הוקנו לנתבעים זכויות במבנה האמור, בין בדרך של רכישת זכויות במבנה כולו, ובין בדרך של רכישת מניות התובעת. הנתבעים טענו כי אין הם חייבים בדמי שימוש כלשהם בגין השימוש ביחידה האמורה, ולחלופין הם זכאים לקיזוז, בגין חובות שונים של התובעת כלפיהם.

3.התובעים מבקשים לעכב את ההליכים בהליך שבפניי, עד לסיום ההליך בבית המשפט המחוזי, אשר נפתח לאחר הגשת התביעה שבפניי.

התביעה בביהמ"ש המחוזי הוגשה ע"י הנתבעות 1-2, וזאת כנגד התובעת כאן, וכנגד נתבעים אחרים. ביסוד התביעה בייהמ"ש המחוזי עומדת טענת הנתבעות 1-2, כי בינן לבין התובעת נכרת הסכם מכוחו מכרה התובעת את הזכויות במבנה לנתבעות 1-2. בהליך בביהמ"ש המחוזי נתבקש צו לאכיפת הסכם המכר האמור, וכן לקבלת פיצוי מוסכם מכוח ההסכם. לחלופין נתבקש פיצוי בגין נזק עקב ניהול מו"מ בחוסר תום לב.

לטענת התובעת, טענת ההגנה המרכזית של הנתבעים בהליך שבפניי, הינה שהנתבעים רכשו זכויות במבנה, וטענה זו עומדת כעת להכרעה בהליך בבית המשפט המחוזי. נטען כי בנסיבות אלה מן הראוי לעכב את ההליכים בתביעה שבפניי עד להכרעה בהליך בבית המשפט המחוזי, אשר ממילא לו נתונה הסמכות העניינית להכריע בטענה, להבדיל מבית משפט זה, אשר יוכל להכריע בסוגיה כסמכות נגררת, לפי סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב]. נטען כי שיקולי יעילות הדיון, סכון במשאבי זמן והוצאות, ומניעת אפשרות של הכרעות סותרות, מצדיקות את עיכוב ההליכים בתביעה שבפניי.

4.הנתבעים 1-2 הסכימו לבקשה.

הנתבע מס' 3 התנגד לה, מהטעם שטענת ההגנה שבפיו בהליך שבפניי – הכחשה של שימוש אישי בו הוא עשה ביחידה האמורה – אינה נוגעת לסוגיות שתעמודנה להכרעת בית המשפט המחוזי, ולפיכך אין טעם לעכב את ההליכים בתביעה שבפניי ככל שהיא נוגעת לנתבע זה.

5.בתשובה לתגובת הנתבע 3 טענה התובעת, כי הנתבע 3 הוא "בעל הבית" של הנתבעות 1-2, אשר על פיו יישק דבר. נטען כי הנתבעות 1-2 הן כלי בידי היוצר מבחינת הנתבע 3, וכי הוא עושה בהן שימוש לצרכיו האישיים, לעיתים תוך עירוב נכסים. התובעת הבהירה, בסעיף 12 לתשובתה, כי על רקע זה היא נאלצה להגיש את התביעה שבפניי גם כנגד הנתבע 3, וזאת על מנת להבטיח כי פסק הדין לפינוי המושכר לא יאפשר לנתבע 3 לעשות שימוש בחברה אחרת שבשליטתו בכדי שיחמוק מביצוע פסק הדין.