תא"מ 31506-10-15 איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' ר.מ. הובלות שפרעם בע"מ ואח'

לפניי תביעה בסדר דין מהיר לתשלום סך של 7,339 ₪, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובע 2, בעטיה של תאונת דרכים מיום 16.12.14 (להלן: "התאונה"). התאונה התרחשה בשעה 09.00 או בסמוך לכך, ברחוב עובדיה בחיפה, והיו מעורבים בה, רכב התובע 2, הנמצא בבעלות מר אור חנקין ומשאית הנתבעת 1, המבוטחת אצל הנתבעת 2. ביום 21.5.17 נערכה לפני ישיבת הוכחות, בה נשמעו עדויות הנהגים המעורבים (התובע 2 ונהג משאית הנתבעות, מר ראעד טליע) וכן הוגשו הראיות. הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין באופן קצר ותמציתי, בהתאם לקבוע בתקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

כיצד התרחשה התאונה? הצגת גרסאות הצדדים

התובע 2 טוען, כי במועד התאונה יצא מביתו וראה במרחק של כ-20 מטרים, את משאית הנתבעות, עומדת צמודה מאוד לרכבו, אשר חנה ליד המדרכה. או-אז, כאשר הגיע התובע 2 לרכבו, הבחין כי הרכב מגורד בצד שמאל שלו, וכי משאית הנתבעות הספיקה לנסוע מהמקום. לטענת התובע 2, נמסר לו מפי מנהל העבודה, אשר כיוון את נהג המשאית ביציאה מן הרחוב הצר, כי משאית הנתבעת 1 היא זו שפגעה ברכבו. עוד נמסר לתובע 2 מפי מנהל העבודה, כי עליו להמשיך לאתר הבנייה הבא, הנמצא בהמשך הרחוב, על מנת לקחת פרטים מנהג המשאית. לטענת התובע 2, בהגיעו לאתר הבנייה, סירב נהג משאית הנתבעות למסור לו לפרטים, בציינו, כי המשאית לא פגעה ברכבו.

גרסת הנתבעות שונה. לטענת הנתבעות, משאית הנתבעת 1 לא פגעה כלל ברכב התובע 2. לפי עדותו של נהג משאית הנתבעת 1, התובע 2 הגיע אליו לאתר בניה מרוחק מן המקום בו אירעה התאונה, רק לאחר למעלה משעה, ומסר לו כי משאית הנתבעות פגעה ברכבו. בתגובה לכך, מדדו נהג משאית הנתבעות והתובע 2 את הגובה בו נמצא הנזק ברכב התובע 2 וכן את הגובה בו נמצא נזק במשאית. הבדיקה העלתה כי קיים הפרש גבהים של כ- 7 סנטימטר בין מיקום הנזק במשאית הנתבעות לבין מיקום הנזק ברכב התובעים, דבר השולל, על פי הנטען, קיומו של מגע בין רכב התובע 2 לבין משאית הנתבעות.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו בתיק, ולאחר ששמעתי את עדות התובע 2 וכן את עדותו של נהג משאית הנתבעת 1, ראיתי לדחות את התביעה. כנודע, במשפט האזרחי השתרש הכלל לפיו, "המוציא מחברו עליו הראיה". דהיינו, כאשר פלוני תובע את אלמוני, מוטלת עליו החובה להוכיח בראיות, כי אכן אלמוני חייב לו. בעל דין שיזכה במשפט, לאחר הליך של שמיעת ראיות, הוא זה אשר שכנע את בית המשפט, כי נכונות גרסתו מסתברת יותר מזו של יריבו. בענייננו, לאחר ניתוח מארג הראיות, לא מצאתי לקבל את גרסת התובע 2, לפיה הייתה זו משאית הנתבעות, אשר פגעה ברכבו, והסבה לו את הנזק הנתבע בתביעה. גרסת התובעים נשענת על עדות התובע 2, אשר לא ראה בעיניו כי התקיים מגע בין משאית הנתבעות לבין רכבו, אלא שמע מפי מנהל העבודה במקום, כי משאית הנתבעות פגעה ברכבו. התובעים לא הזמינו למתן עדות את מנהל העבודה, אשר לטענת התובע 2, כיוון את נהג המשאית וראה את אופן קרות התאונה. לא זו אף זו, מנהל העבודה היה מי, אשר על פי הנטען, הציע לתובע 2 לתקן את רכבו במוסך בעוספיה, מבלי לערב את חברות הביטוח. אם אלה הם פני הדברים, ברי, כי עדותו של מנהל העבודה הייתה יכולה לשפוך אור על נסיבות התרחשות התאונה וכן על התנהלות הצדדים לאחריה, ובכך לתמוך בגרסתו של התובע 2. הנני סבורה, כי בענייננו, הימנעות התובעים מהבאת מנהל העבודה, שהינו עד רלוונטי, למתן עדות, אף שפרטיו מצויים אצל התובע 2 (ראו עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 11-13), נעשתה ללא מתן הסבר סביר, ומשכך, היא מאפשרת להסיק, כי אילו הובא העד למתן עדות, הייתה עדותו פועלת לחובת התובעים (ע"א 50/89 קופל נ' טלקאר מד(4) 603). חשוב לציין, כי העובדה שנהג משאית הנתבעות לא הכחיש בעדותו, כי מנהל העבודה שלו, הציע לתובע 2 לתקן את הרכב במוסך מטעמו, כי מדובר בשריטה קטנה (ראו עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 2-3), איננה מלמדת, על הודאה באחריות של הנתבעות, המונעת מהן מלהתגונן כעת כנגד התביעה. מעדותו של התובע 2 עצמו עולה, כי הצעת התיקון מצד מנהל העבודה, הייתה משום שמדובר בנזק קטן, אשר לא מצדיק עירוב של חברות ביטוח. עוד אישר התובע 2 בעדותו, כי נהג משאית הנתבעות לא אישר מעולם כי פגע ברכבו. אולם באלה לא די. מיקום הנזק ברכב התובע 2 (ראו תמונות ת/2), שריטות מעל גלגל הרכב ולאורך צד שמאל ברכב, תומך טוב יותר בגרסת הנתבעות. אין זה סביר בעיני, כי נזק בגובה כה נמוך ברכב התובע 2 נגרם על ידי המשאית. עוד אין זה סביר בעיני כי הפגיעה ברכב התובע 2 איננה פגיעה נמשכת לאורך כל צד שמאל, אלא פגיעה מקוטעת. לא ברור לי מדוע בחר התובע 2 לנהל שיח עם מנהל העבודה, במקום לנסוע מיד אחרי המשאית, אשר הוסעה מן הסתם לאט, ברחוב צר, ולהשיג את פרטי נהג המשאית בזירת התאונה או בסמוך לה. כמו כן לא ברור מדוע התובע 2 לא צילם תמונות של הנזקים ברכבים המעורבים, במועד התאונה. נוכח כל האמור, ומשלא מצאתי בראיות התובעים ראיה עודפת, אשר יכולה להטות את הכף לטובת קבלת גרסתם, הנני נאלצת לדחות את התביעה.

התוצאה

לאור האמור והמפורט לעיל, משלא מצאתי להעדיף גרסת התובעים על פני גרסת הנתבעות, אני קובעת כי התביעה לא הוכחה, ודינה להידחות. בנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו, ובכלל זה בשכר העד מטעמו. התובעת 1 תישא בהוצאות עד הנתבעות בגין התייצבותו לדיון מיום 14.11.16. אני פוטרת את התובעים מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ז, 21 מאי 2017, בהעדר הצדדים.