תא"מ 3149-04-12

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונת נזקי רכב התובעות, ובשים לב להסכמת הצדדים על דרך הפשרה - מכוח סמכותי האמורה, ראיתי מקום לקבוע כי דין התביעה להידחות שכן התובעות לא עמדו בנטל המוטל עליהן להוכיח תביעתן וזאת מהנימוקים העיקריים הבאים:

ראשית, מהודעתו הכתובה של נהג התובעות נלמד שהוא כלל לא ראה את התאונה אלא רק הרגיש אותה ועל כן הודעתו לעניין מהותי זה הינה לכל היותר מן הסברה. מאידך אין בהודעתו זו את התיאור החשוב והעקרוני שעלה בעדותו והוא כי ראה את רכבו ממש ברגע התאונה בנתיבו.

שנית, לא נשללה טענת הנתבעים לפיה נהג התובעות או מי מטעמו הציעו לנתבע 1 לתקן את רכבו במוסך מטעמם ואף נראה כי אותו של נהג התובעות שהינה עו"ד שוחחה עמו בעניין זה מאוחר יותר. מדובר בטענה שיש לה השלכות מהותיות על נושא האחריות לתאונה כידוע.

שלישית, התגלו סתירות מהותיות בין נהג התובעות וחברו שהעיד לאחריו בנוגע לכיוון נסיעת רכבם בעת התאונה שלא ניתן ליישב ביניהם כלל שכן ספק בעיניי שמי מהם לא זכר את כיוון הנסיעה ויעדה אותו יום.

רביעית, העובדה שאינה במחלוקת (עליה העיד גם נהג התובעות) לפיה רכב הנתבעים נפגע באזור הכנף ולא הפגוש, מלמדת יותר על הסתברות שרכבו מצוי היה בנתיבו ולא להיפך, שכן סביר שמהלך של סטייה ימינה היה מביא גם לפגיעה בפגוש. זאת ועוד, ברכב התובעות נותרו בנוסף למכת המעיכה (שבהחלט יכולה להיווצר בעקבות מפגש צדי של רכבם הבא מימין לשמאל) גם סמני שפשוף בצורת מערבולת. הדבר עשוי ללמד יותר על כך שרכב הנתבעים היה בנתיבו ולא בהטיית הגלגל ימינה שכן הימצאותו על צירו, בצורה מאוזנת שכזו, מאפשרת הטבעת מעגלי השפשוף כפי שהתגלו ברכב לאחר התאונה.

אין צו להוצאות, למעט שכר התייצבות הנתבע 1 למתן עדות כפי שנפסק בדיון לתשלום על ידי התובעות בתוך 30 ימים מהיום.