תא"מ 31392-12-15 קיסר נ' אוזן ואח'

בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף.

הרקע, בתמצית, הינו כלהלן: המשיב 1 (להלן: "התובע") הגיש תביעה על סך כ-35 אלף ₪ נגד המבקש ונגד המשיב 2 (להלן: "הנתבע 1" ו-"הנתבע 2", בהתאמה), בטענה כי הינו זכאי לשכר בקשר לשירותי תיווך שקיבלו ממנו.

הנתבע 2 הגיש כתב הגנה ואילו הנתבע 1 הגיש את הבקשה שבנדון במקביל להגשת כתב הגנתו.

לטענת הנתבע 1 הטעה התובע את בית המשפט. כתב התביעה הוגש בסדר דין מהיר, ולמרות זאת טען התובע כי הוגש בסדר דין מקוצר וביקש לצרף מסמכים שנשמטו מכתב התביעה (לטענת התובע, בשל טעות טכנית). הנתבע 1 טען כי בקשתו של התובע מהווה כתב תביעה מתוקן שאינו זה שהוגש ללשכת ההוצאה לפועל.

במקביל, ביקש הנתבע 1 לסלק את התביעה על הסף בטענת העדר יריבות והיעדר עילה, וטען כי אינו חתום על גבי ההסכם העומד בבסיס התביעה.

משלא הוגשה תגובת התובע לבקשות, נקבע כי תירשם הסכמתו אם לא יגיב עד לפרק הזמן שנקבע. כפועל יוצא מכך, הגיש התובע תגובתו.

בתגובה ציין התובע כי לאחר דיון בבקשת הרשות להתגונן שהגיש הנתבע 2 בתיק אחר (ת"ת 28823-04-15; קבוע לדיון בפני כב' הרשמת הבכירה ארד בבית משפט השלום בראשון לציון) – בו הוגשה על ידי התובע תביעה בסכום קצוב נגד הנתבע 2 – ומכיוון שלא ניתן היה להגיש תביעה בסכום קצוב נגד הנתבע 1, הוגשה התביעה בתיק דנן.

לטענת התובע, טענותיו של הנתבע 2 מחייבות בירור עובדתי וחקירת עדים, ואת זאת יש לעשות במשפט.

בתשובה, טען הנתבע 1 כי התובע לא תמך תגובתו בתצהיר כנדרש וכי טענותיו מהוות הרחבת חזית.

מכל המקובץ נובע כי, לכאורה, מתנהלים שני הליכים במקביל – בתיק דנן ובתיק הקבוע בבית משפט השלום בראשל"צ. שני התיקים מתבססים על אותה תשתית עובדתית, ואף שהם אינם מצויים באותו שלב דיוני הרי שככל שתינתן לנתבע 1 הרשות להתגונן בהליך הנוסף, דומה כי יש לשקול האם אין מקום להורות על איחוד הדיונים. משכך, דומה כי טרם בשלה העת להכריע בבקשה לסילוק על הסף.