תא"מ 31386-12-15 קדוש חיים ניהול אחזקה וניקיון בע"מ נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ

1.בפניי תביעה שעילתה בנזקי רכוש שנגרמו לקטנוע התובעת. לטענת התובעת, ביום 16/8/15 רכב על הקטנוע נהג מטעמה, כאשר לפתע האוטובוס שנסע לפניו החל להזיל שמן על הכביש. וכתוצאה מכך איבד נהג הקטנוע שליטה והוטח ארצה. נזקי הקטנוע הוערכו על ידי שמאי בסך של 24,727 ₪ ובנוסף לכך נשאה התובעת בשכ"ט שמאי בסך של 991 ₪ וכן בהפסד ימי עבודה והוצאות נוספות בסך של 2000 ₪.

2.לטענת הנתבעת, אכן טפטף שמן מחלקו האחורי של האוטובוס וכאשר הבחין בכך נהג האוטובוס אסף הוא חול מהשול הימני של הכביש ופיזר על אותו קטע בן 1 מטר ומתחת לאוטובוס. נהג האוטובוס הזמין גרר שגרר את האוטובוס מהמקום. לטענתה, המדובר בכוח עליון שלא היה תלוי ברשלנות נהג האוטובוס ולחילופין לנהג התובעת רשלנות מכרעת משלא נמנע להכנס לכתם השמן בכביש הרחב. עוד נטען, כי הנזקים מוכחשים לרבות בגין ביגוד לנהג שאינו התובע, וכי התובעת חברה שמתקזזת בגין מע"מ ויש על כן לנכותם מן התביעה.

3.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, מצאתי לדחות את התביעה משהתובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל על כתפיה, ומן הטעמים שיפורטו להלן.

4.מעדותו של נהג הקטנוע מטעם התובעת עולה, כי זה לא הבחין באוטובוס לפניו אלא לאחר שפונה באמבולנס ובמרחק של כ- 300 מטר לפנים. מקום התאונה עצמו שבו החליק נהג הקטנוע אינו ברור כלל ולא הובאה ראיה על מקום זה, לרבות צילום כתמי השמן במקום התאונה ו/או פעולות אחרות של פיזור חול במקום. אף לא צורפה עדות או ראיה נוספת על החלקת נהג הקטנוע במקום הנטען. לפיכך, בנסיבות אלו, אין בפני בית המשפט עדות מתאימה באשר לסיבת ההחלקה של הקטנוע, אם בשל כתם שמן או שמא מסיבה אחרת. נטל ההוכחה, כידוע, מוטל על התובעת, ומשלא עמדה בנטל זה אין מקום לקבל את עדות נהג הקטנוע כעובדה מוגמרת מבלי לתמוך אותה בראיות מתאימות. אף לא ניתן בנסיבות שכאלה לבחון את שיקול דעתו ואופן נהיגתו של נהג הקטנוע. האם נהג בצורה זהירה או שמא בהתרשלות, במיוחד כאשר נראה כי היה עליו להבחין בכתם הנטען מלפנים ולעשות כל שניתן לצורך עקיפתו ואי עליה עליו אילו היה נוהג במהירות ראויה ובצורה זהירה.

5.מעדותו של נהג האוטובוס עולה, כי זה הבחין בכתם השמן רק לאחר שנהג אחר העיר את תשומת לבו ולאחר שירד מן האוטובוס הבחין בכתם שמן במרחק של 1 מטר לאחור. לפיכך, פיזר הוא חול ודיווח לחברה לצורך גרירת האוטובוס. בתמונות שהוצגו ב-ת/1 עולה כי עובדי עיריה מפזרים חול על הכביש במרחק העולה על מטר אחד, אולם, אין בכך כדי להורות על המקום בו החליק נהג הקטנוע. אין ספק כי לנהג האוטובוס חובת זהירות מושגית וקונקרטית. אולם, מעדותו, שלא נסתרה, עולה כי זה לא הפר את חובת הזהירות הקונקרטית עת נקט באמצעי זהירות סבירים ופעל כנדרש לצורך מניעת תאונות והותרת מפגע של כתם שמן על הכביש בתחום הנראה לעיניו. מעבר לכך, אין מקום לדרוש כי נהג האוטובוס יבחין בכל כתם שמן שנשפך, אם נשפך, גם במרחק רב של 300 מטר ממקום עצירת האוטובוס, הגם שכאמור לעיל, הדבר לא הוכח על ידי התובעת.

6.משהתובעת לא הוכיחה כי במקום ההחלקה היה כתם שמן ו/או כי הגיעו עובדי עיריה לטפל במפגע, אזי לא הוכח קשר סיבתי בין החלקת נהג הקטנוע לבין נזילת השמן מן האוטובוס, ולפיכך, אין הוכחה כי הנזק לקטנוע נגרם בשל כתם השמן הנטען.

7.לאור האמור לעיל, מצאתי לדחות את התביעה. התובעת תשא בשכר עד הנתבעת כפי שנפסק בדיון.