תא"מ 31332-09-12 גלעד נ' מדינת ישראל-משטרת ישראל ואח'

מבוא: 

1.לפניי תביעה כספית-נזיקית, על סך 50,000 ₪, בגין מעצר שווא, פגיעה בפרטיות, ותקיפה שלא כדין על ידי שוטרי הנתבעות. נוכח ניהול התובענה בהליך של סדר דין מהיר ובהתאם לתקנה 214 טז' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ינומק פסק הדין באופן תמציתי.

טענות התובע בקצירת האומר:

2.לטענת התובע, כעולה מכתב התביעה, ביום שישי, ה' בכסלו התשע"א ה- 12/11/10 בשעה 12:15 או בסמוך לכך, נסע התובע מר ישי גלעד, יחד עם חברו, מר ישי דברת, באוטובוס מס' 966 מירושלים לצומת עוג'ה. השניים ירדו בתחנת האוטובוס, שם חיכתה לשניים ניידת משטרה ולצידה שני שוטרים בלבוש אזרחי. השוטרים הורו לתובע ולחברו להתקרב אליהם. התובע וחברו נענו לבקשה והתקרבו לשוטרים. השניים הזדהו בפני השוטרים ואף נערך חיפוש בכליהם. לאחר החיפוש בקשו השוטרים מהתובע להתלוות אליהם, מבלי להודיע לו שהוא מעוכב ומבלי להודיע לו את סיבת העיכוב. התובע נלקח ברכבם לבסיס צבאי "נועם" הסמוך לישוב "מבואות יריחו". בבסיס נערכה לתובע חקירה באזהרה בחשד לביצוע עבירה של כניסה לשטח צבאי סגור והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

3.המקום בו עוכבו התובע וחברו הינו מקום שמותר לישראלים לשהות בו ואף יש בו תחנת אוטובוס של קו הנוסע בקביעות מירושלים לבית שאן. לאחר החקירה הודיע קצין המשטרה, רפ"ק גיל דשא, לתובע, כי הוא עצור, וזאת למרות שהתובע עוכב במקום שמותר, כאמור, לישראלים לשהות בו לפי כל דין. לטענת התובע בנסיבות אלה לא נתקיימה כל עילה למעצר לפי סעיף 23 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), תשנ"ו-1996.

4.בנוסף מציין התובע, כי בדו"ח הקצין הממונה לא נרשמה כל עילה למעצר.

5.לאחר מכן, התובע נאזק למרות שהוא לא התנגד שום התנגדות פיזית למעצר ולא היה כל חשש סביר כי ינסה להימלט. מאוחר יותר נלקח התובע כשהוא אזוק ברכב משטרתי לתחנת משטרת 'מעלה אדומים'. לאחר כניסת השבת וחרף מחאותיו, השוטרים שזהותם אינה ידועה לתובע הסיעו אותו, מתחנת המשטרה במעלה אדומים לבית המעצר 'מגרש הרוסים' אשר בירושלים. התובע הינו יהודי שומר תורה ומצוות ולא היה כל צורך מבצעי או אחר בחילול השבת ובכפיית חילול השבת על התובע.

6. בבית המעצר 'מגרש הרוסים' הסוהרים דרשו מהתובע להתפשט וזאת בניגוד לרצונו וחרף מחאותיו וערכו עליו חיפוש חיצוני, כמשמעו בחוק החיפוש בגוף, על ידי בחינה חזותית של גופו הערום. אף על פי שהעבירה שבה נחשד לפי טענת המשטרה (כניסה לשטח צבאי סגור) אין ראיה שאפשר לאתרה באמצעות חיפוש בגוף ולא היה כל צורך בהפשטתו של התובע ערום ועריה. יתרה על כן, התובע היה עצור שלא על פי צו מעצר, ולא קמה סמכות לחיפוש חיצוני בידי סוהר. על התובע בוצע חיפוש חיצוני כמשמעו בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי), תשנ"ו-1996, וזאת ללא שקמה כל עילה לחיפוש חיצוני על גופו הערום של התובע, או הייתה כל סמכות חוקית אחרת לבצע חיפוש על גופו הערום של התובע.

7.התובע נעצר שלא כדין, לכן כל הסמכויות הקמות לשוטרים ולסוהרים ביחס לעצורים לא קמו ביחס לתובע וכל הפעולות שביצעו כלפי התובע היו שלא דין. התובע הוחזק במעצר ללא כל עילת מעצר במשך כל השבת. במוצאי שבת הובא התובע לפני שופט תורן בהיותו כבול למרות שלא התקיימה כל עילה לכבילה זו לפי סעיף 9 א לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), תשנ"ו-1996. בדיון שהתקיים בבית המשפט השלום בירושלים בפני שופט המעצרים, קבע בית המשפט, כי לא התקיימה עילת מעצר כך שהמעצר היה בלתי חוקי ואף מותר היה לתובע להתנגד בכוח למעצר משכך, העוולות שנעשו כנגד התובע אינן חוסות תחת הגנת החוק.