קציר ואח' נ' אלוניאל בע"מ ואח'

תביעה בגין נזקים שנגרמו בתאונת דרכים.

1.התובע 2 נהג ברכב התובע 1, בכביש 40 לכיוון דרום בסמוך לפני צומת גדרה. למיטב זכרונו: שלושה נתיבים, הוא באמצעי. כל הנתיבים היו פקוקים. לצדו השמאלי נסעה משאית, שאותה ראה עת נסעו זה לצד זה. בשלב מסוים הבחין במשאית קרבה אליו ופוגעת בדופן השמאלית שלו. ניסיון שלו לסטות לימין לא צלח כיוון שלא היה לו כיצד לסטות. בחקירתו הודה שמקור הפקק הוא בעבודות בכביש. הוא טען עם זאת שעבודות אלה הביאו רק להצרת נתיבי הנסיעה, לא לכך שנדרש לסטות מנתיבו לנתיבה של המשאית.

2.טען נהג המשאית, מר אבי יאנודאג': הוא נסע בנתיב האמצעי. התובע – בנתיב הימני. הנתיב הימני היה חסום עקב העבודות. התובע סטה לשמאל, לתוך נתיבה של המשאית, ונעמד בצמוד למשאית ולגלגל הימני שלה, כל זאת בלא שנהג המשאית יבחין כלל ממקום מושבו הגבוה ברכב המצוי בצד ימין. או אז החל נהג הנתבעות בנסיעה, שמע חיכוך מימין, ולמד על התאונה. לאחר עצירה בצד ראה רק פגיעה בדלתו השמאלית הקדמית של רכב התובע.

3.לאחר שמיעת הצדדים ועיון בחומר הראיות מצאתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה. אין חולק שהתאונה נגרמה אגב כך שהמשאית היא שנסעה והתחככה ברכב התובע, והשאלה היא אם בכך הייתה התרשלות של התובע או נהג הנתבעות. תיאורו של נהג הנתבעות לוקה כבר מלכתחילה בכך שלא זכה לפירוט בהודעתו. ברם תיאורו אינו מתיישב במלואו עם הנזק. הוא אישר כי ככל שרכב התובע היה מצוי לפחות מחציתו מימין ולפני חזית המשאית, היה בידיו לראות את הרכב. הפגיעה ברכב התובע החלה, כך עולה מן התמונות, בכנף לפני הגלגל השמאלי האחורי של רכב התובע. קרי, היה בידו לראות את רכב התובע, אפילו נניח כי זה נצמד אליו. דווקא בפקק ובהצרת נתיבים, או שמא היעלמות נתיב, שומה היה עליו להבחין ברכב התובע ולהמנע מנסיעה ככל שהדרך אינה פנויה. עיקר האשם – עליו. יוער כי התקשיתי למצוא היגיון רב או תימוכין לניסיונו של נהג הנתבעות להסביר שאפשר שהפגיעה בחלק השמאלי האחורי נוצרו לאחר התאונה, שכן לא הבחין בה בזמן אמת, או ניסיונה ההפוך והסותר עובדתית של ב"כ הנתבעות להסביר שאפשר שאותה פגיעה ניכרת לעין בחלק השמאלי האחורי נגרמה דווקא לפני התאונה הנוכחית ונהג הנתבעות לא הבחין בה. קרי, יש לקבוע, הפגיעה נגרמה בתאונה, כטענת התובע 2 בעדותו; עצם מיקום הפגיעה שולל את טענת נהג המשאית כי לא יכול היה להבחין בתובע; קרי, הוא אחראי לתאונה.

4.מנגד, וחרף הקושי המובנה בקביעות ממין זה, אני רואה לייחס אשם תורם לתובע 2. עובדת הפקק שעומד ברקע לתאונה "נשמטה" ממנו בעדותו. הפקק הוא המסביר את היצמדות כלי הרכב זה לזה, בין אם בהצרת נתיבים מדובר ובין בהפחתת נתיב. התיאור שלפיו ניסה להימלט לימין אך לא יכול היה לעשות כן – אינו סביר. יש לקבוע כי אגב אותה הצרה הוא התקדם אגב התקרבות למשאית שמשמאלו, תוך מה שצריך להיות ידיעה שלו כי הדבר יוצר סכנה מסוימת, אף אם האחריות העיקרית היא של נהג המשאית לא לנסוע כאשר הוא יכול לראות בפועל את רכב התובע. בנסיבות אלה, אייחס לתובע 2 אשם תורם של 25% לקרות התאונה.

5.נוכח כל האמור, ובהיעדר חילוקי דעות ביחס לנזקים או לזכות התובעים שניהם לקבל את כספי התביעה, הרי שהנתבעות ביחד ולחוד תשלמנה לתובע לאחר הפחתת האשם התורם סכום של 7,965 ₪, בתוספת האגרה ששולמה בפועל, כמו גם שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪. זאת ייעשה בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין.

ניתן היום, י"ד סיוון תשע"ו, 20 יוני 2016, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: