תא"מ 31294-10-14 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' וקנין ואח'

לפני עתירת הנתבעים כי בית המשפט יורה על סילוקה של התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין.

לטענת הנתבעים עניינם של הצדדים נדון והוכרע, בפסק דין מנומק אשר ניתן על ידי כב' הרשם הבכיר רף במסגרת תיק 8446-03-11, בבית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון (להלן: "ההליך הראשון")

מכך, יש לשיטת הנתבעים להורות כי מדובר במעשה בית דין, לכל דבר ועניין, וכי המשיבה-התובעת, מושתקת מלטעון טענותיה, ומכאן כי דין התביעה להידחות.

התובעת התנגדה לבקשה וטענה כי במסגרת ההליך הראשון לא נקבע כל ממצע פוזיטיבי ביחס לאחריות לתאונה, אלא כי נקבע שהנתבעים (אשר היו התובעים במסגרת ההליך הראשון) לא הרימו את הנטל הרובץ על כתפיהם להוכיח, על פי מאזן ההסתברויות, את תביעתם, ולפיכך זו נדחתה.

עוד טענה התובעת כי ממילא פסיקתו של כב' הרשם רף, לא התבססה אך על הסעיף בפסק הדין אליו ביקשו הנתבעים להפנות, אלא גם על טעמים נוספים העומדים בקנה אחד עם תביעת התובעת כיום.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה בתשובה, בכתבי הטענות ובפסק דינו של כב' הרשם הבכיר רף בהליך הראשון, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. טעמיי להלן:

שאלת קיומו של השתק פלוגתא נבחן תוך מתן הדעת לארבעה רכיבים:

1. האם עסקינן באותה פלוגתא.

2. זהות בעלי הדין.

3. האם הפלוגתא נדונה והסתיימה בהכרעה מפורשת פוזיטיבית של בית המשפט תוך קביעת ממצאים.

4. האם הכרעה זו הייתה אינצידנטלית או חיונית להכרעה בסכסוך בין הצדדים.