מוניות הזאר בע"מ נ' אפללו

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעניינה נזקי רכוש שנגרמו לתובעת בתאונת דרכים מיום 25.03.2015, בין כלי רכב, מ"ר 93-134-26 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 46-046-27 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע ובבעלותו (להלן: "רכב הנתבע") (ולהלן: "התאונה"). 

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא המחלוקת היא לעניין נסיבות קרות התאונה, קרי בשאלה על מי מוטלת האחריות לקרות התאונה.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוגשו ראיות הצדדים, העידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה ועד ראייה נוסף מטעם הנתבע שהיה ברכב הנתבע בעת קרות התאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא גבולות וללא הנמקה, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שהנתבע יישא באחריות לקרות התאונה, כאשר לנהג רכב התובעת אשם תורם בשיעור 30%.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

5.1.אין חולק כי מדובר בתאונה שהתרחשה בכביש חד סטרי בעל שני נתיבי נסיעה, כאשר משני צדי הכביש חונים רכבים, כאשר בצדו הימיני של הכביש מחנים רכבים בניצב למדרכה ואילו בצדו השמאלי של הכביש הרכבים מחנים במקביל למדרכה.

5.2.נהג רכב התובעת העיד כי לאחר שהוריד נוסע מהרכב בצד הימיני של הכביש וכעבור כעשר שניות הגיח רכב הנתבע מאחור והתנגש בו בפינה השמאלית האחורית באמצעות הפינה הימינית הקדמית של רכב הנתבע.