תא"מ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
31119-03-15
23/12/2015
|
בפני השופט:
נצר סמארה
|
| - נגד - |
תובעים:
1. איי. איי. ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ
2. סמיון וולוביי
עו"ד חזמה
|
נתבעות:
1. יולינה רוזנבלאו
2. אליהו חברה לביטוח בע"מ
עו"ד סמו
|
| פסק דין |
1.לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 14.08.2013, בין כלי רכב, מ"ר 72-455-60 (להלן: "רכב התובעים") לבין כלי רכב, מ"ר 64-976-62 (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").
2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשותה.
3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוצגו ראיות מטעם הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.
4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.
5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.
הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:
אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב התובעים, שהייתה עקבית, נחרצת, מתיישבת עם מוקדי הנזק ברכבי הצדדים ומשכנעת, על פני גרסתה של נהגת רכב הנתבעות, שהייתה מתחמקת מאוד, ואינה מתיישבת עם מוקדי הנזק.
שוכנעתי כי התאונה ארעה כאשר נהגת רכב הנתבעות פנתה ימינה מכביש השתלבות לכביש עליו נסע רכב התובעים, במטרה להשתלב בכביש זה, אלא שהיא לא נתנה דעתה לרכב התובעים שלא הספיק לחלוף על פניה וניסתה לפנות ימינה מיד לאחריו, ובתוך כך רכב הנתבעות פגע באמצעות הדופן השמאלית הקדמית בקשת הגלגל הימיני האחורי ברכב התובעים.
איני מקבל את תיאור נסיבות התאונה על ידי נהגת רכב הנתבעות, לפיו התאונה ארעה כ- 40 מטר לאחר השתלבות רכב הנתבעות בכביש, כאשר רכב התובעים סוטה ימינה מהנתיב השמאלי לנתיב הימיני. גם בהנחה שתיאור נסיבות זה היה נכון, הרי שהייתי מצפה לראות נזק לדופן הימינית הקדמית ברכב התובעים ולא בדופן הימינית האחורית.
למעשה, אני משוכנע כי נהגת רכב הנתבעות ניסתה להשתלב בדרך עליו נסע רכב התובעים כאשר אין היא פנויה, ובשל כך ארעה התאונה.