תא"מ 3105-05-13 אלבר שרותי מימונית בע"מ נ' טוילי ואח'

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונת נזקי רכב התובעת המעורב ובשים לב להסכמת הצדדים על דרך הפשרה - מכוח סמכותי האמורה, אני קובע כי התובעת עמדה בנטל להוכיח את תביעתה ועל כן דינה התביעה להתקבל וזאת מהנימוקים הבאים:

א. עדותו של נהג התובעת היתה אמינה עליי והיא מתיישבת עם מהלך האירועים הקשור בתאונה ובכלל זה תוואי הדרך של המשאית בעלייה. מאידך לפי עמדת נהג הנתבעים הוא עמד אל מול מעבר חציה ולשיטתו הרים את בלם היד על מנת לבצע זינוק בעלייה. טענה מהותית זו לא הוזכרה בטופס ההודעה מטעמו אך אף אם כך קרה הדבר עוד יותר מחזק את עמדת נהג התובעת לפיה המשאית הידרדרה לעברו כשהוא מצוי מאחוריה שכן היא נצרכה במעבר להילוך ראשון לשם נסיעה קדימה ובין לבין יש להסיק אירעה ההתנגשות.

ב. במשאית הנתבעים ישב אדם נוסף אשר לפי גרסת נהג התובעת ירד מהמשאית לאחר התאונה הודה בפניו כי לא ראו אותו מאחור ומיד לאחר מכן ירד הנתבע 1 אשר שינה את גרסתו לאירוע [ עמ' 2 שורות 9-13 לפר' הדיון מיום 24.6.14]. אדם זה הינו עד מרכזי במסגרת תשתית ההגנה של הנתבעים, ברם, קיומו באירוע אינו מוזכר כהוא זה בטופס ההודעה על התאונה מטעם הנתבעים והוא אף לא הובא למתן עדות במסגרת הדיון היום שבו נשמעה עדותו של הנתבע 1. הנתבע 1 השיב לעניין עדותו כי ניסה להשיגו מאז נודע לו על הדיון היום אלא שאין לקבל טענה זו. ראשית, הנתבע 1 הודה כי מדובר במי שמתגורר עמו בכפר טמרה. קשה על כן לקבל כי הוא אינו ניתן לאיתור. שנית, פרטיו בתור עד אינם בטופס ההודעה של הנתבעים וזאת ללא הסבר רציונאלי לכך שהרי באם מדובר בתאונה שאין הנתבע 1 אחראי לה, לא ברור מדוע הוא לא תמך טענתו זו בעד המרכזי שיכל לסייע לו בעניין זה אל מול מעסיקתו וחברת הביטוח שלה?. שלישית, במסגרת הדיון האחרון מיום 24.6.14 דיווח ב"כ הנתבעים בפתח הדיון לביהמ"ש שהעד מטעמו לא הגיע. משמעות הדבר המוסקת מכך היא שהוא זומן אך מכל סיבה שהיא לא בא. אם כך, אין שחר לעמדתו של הנתבע 1 לפיה הוא ידע על תיק זה ימים ספורים מהיום שכן הוא זומן לדיון במסגרתו של זה לפני חודשים לא מעטים ויכל על פניו לאתר את חברו שיש לצדו במשאית. כל זאת ועוד יותר לא נעשה מצדו בנדון, דבר שעשוי לחזק את טענת נהג התובעת בדיון האחרון לפיה ביקש הנתבע 1 לשנות מגרסת המציאות באמצעות השפעה על מי שישב לצדו במשאית שלא לדווח את שאירע בפועל.

ג. עוצמת המכה ברכב התובעת אינה מתיישבת עם נסיעה קצרה במהירות נמוכה יחסית כפי ששני העדים העידו על זירת האירוע. דווקא נסיעת המשאית לאחור ופגיעה ברכב התובעת תוך כדי יצירת מכת המעיכה מקדימה עקב משקלה הגדול של המשאית יותר מתיישבות עם נזקי המעיכה שנותרו ברכב התובעת מקדימה ולא להיפך.

אשר על כן, אני מורה כי הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את סך הנזק הישיר בגין התאונה ועלות שכ"ט שמאי מטעמה (לאחר ניכוי רכיב ימי עמידה בסך 800 ₪ שלא הוכח) בסך 13,362₪, בצירוף הצמדה למדד מיום 31.7.12, שכ"ט עו"ד בשיעור 11.8 אחוזים, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק ושכר העד מטעם התובעת כפי שנפסק בדיון מיום 24.6.14.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו סכומים אלה הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין בדואר לצדדים.