תא"מ 31039-01-15 יוזפסון ואח' נ' רפאל ואח'

1.בתביעה שלפניי עתרה התובעת לחייב את הנתבעים , ביחד ולחוד, לפצותה בסך של 6188 ₪. על פי הנטען, ביום 5.5.14, נהגה התובעת ברכבה מ.ר 67-712-63, (להלן: "רכב התובעת") ורכב אחר פגע ברכבה והסב לו נזקים. עפ"י הנטען, משניסה רכב מ.ר 73-351-13 (להלן: "רכב הנתבע") שהיה נהוג ע"י הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") לעקוף משאית אשר חנתה בנתיב הנגדי לנתיב נסיעת רכב התובעת בכביש דו-סטרי, פגע רכב הנתבע ברכב התובעת, בעוד רכב התובעת עוצר ברמזור אדום.

2.התובעת טענה כי נגרם לרכבה נזק, שעלות תיקונו - על פי חוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה, עומד על סך 4,543 ₪. בנוסף, עתרה התובעת לחייב את הנתבע בעלות חוות הדעת בסך 750 ₪ ומע"מ, ובגין ירידת ערך הרכב סך 760 ₪. בסה"כ העמידה התובעת סכום תביעתה על סך 6,188 ₪.

3.התביעה הוגשה כנגד הנתבע - מי שנהג ברכב הנתבע וכנגד הנתבעת 2, מבטחת רכב הנתבע מפני נזקים לצד ג'.

4.בכתב הגנתם טענו הנתבעים, כי התאונה אירעה בנסיבות הבאות: רכב הנתבע נסע ברחוב ירושלים בקרית ים ומשאית בבעלות צד ג' עמדה במסלול נסיעת רכבם במקום שבו אסור לעמוד, או אז פתח נהג המשאית את דלת המשאית וכתוצאה מכך ועל מנת למנוע תאונה הסיט הנתבע רכבו שמאלה ופגע ברכב התובעת.

5.הנתבעים שלחו הודעה לצד שלישי כנגד צד ג' 1 - בעלת המשאית מ.ר 84-580-52, (להלן: "המשאית"), וטענו כי על צד ג' לשפות את הנתבעים בגין כל סכום בו יחוייבו לשלם לתובעת.

6.בכתב ההגנה להודעה לצד שלישי, עתרה היא לצרף את מבטחתה – צד ג' 2, וטענה כי המשאית הייתה בעצירה מוחלטת וכי התאונה אירעה בשל רשלנותו הבלעדית של הנתבע.

7.בפניי העידו התובעת, הנתבע ורעייתו - הגב' זהבה אמיגה, ששהתה ברכב בעת התאונה, וכן נהג המשאית מר מטבויי פרלמן.

8.דומה, כי לאחר שמיעת הראיות, אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת לא תרמה לתאונה כהוא זה, שכן היא עצרה עצירה מוחלטת בכיוון נסיעתה, במסלולה, לא סטתה שמאלה, ורכב הנתבע הוא אשר דהר לעבר רכבה ופגע בו. לעניין זה, די אם אפנה לעדות הנתבע (בעמוד 3 שורה 10 לפרוטוקול) שם העיד כי רכב התובעת "עמד" בכיוון נסיעת התובעת.