תא"מ 31036-07-14 אלביליה נ' אילן

בעניין: בקשה לביטול החלטה מיום 19/8/14

1.ביום 1/5/14 הגיש התובע לביצוע במסלול המקוצר שטר על סך 5,000 ₪ ז"פ 25/4/14 אשר נמשך מחשבונו של הנתבע לפקודת התובע וחולל בציון נה"ב.

2.ביום 9/7/14 הגיש הנתבע התנגדות מפורטת במסגרתה טען כי הוא יזם והתובע הוא מתווך. הנתבע סיפר כי בשנת 2013 במסגרת הניסיונות שלו למצוא השקעות נדל"ן אטרקטיביות בחיפה, נתקל במודעה שפרסם התובע באתר יד 2 בדבר נכס המאפשר תשואה עתידית של 10 אחוז. הנתבע מספר כי נפגש עם התובע ולאחר משא ומתן נחתמו הסכמים לרכישת 4 דירות ברח' קיבוץ גלויות 25 בחיפה תמורת 2.25 מיליון ₪ על ידי הנתבע ושלושה רוכשים נוספים. הנתבע טוען כי לאחר זמן הופרו הסכמי הרכישה על ידי הרוכשים הנוספים נאלץ להסתפק ברכישת דירה אחת, אשר תמורתה שולמה במלואה והועברה לבעלותו. הנתבע טוען כי למרות שהתובע ידע כי ההסכמים הופרו, דרש התובע מהנתבע לשלם לו את מלוא התמורה בגין שירותי התיווך שסיפק בעסקה כולה. הנתבע טוען כי לפי ייעוץ משפטי שקיבל עליו לשלם דמי תיווך רק בגין הדירה שנרכשה על ידו. הנתבע טוען כי מסר לתובע ארבע המחאות בסך של 5,000 ₪ כל אחת , כאשר שתי ההמחאות הראשונות שולמו במלואן. הנתבע טוען כי בחודש דצמבר 2013 פנה אליו התובע ומסר לו שיש דייר המעוניין לשכור חלק מהדירה. הנתבע טוען כי אמר לתובע שהוא מוכן להשכיר את הדירה ובלבד שהתובע יסיים את כל השיפוץ שהתחייב לערוך בדירה בשם מוכרי הנכס. הנתבע טוען כי בינואר 2014 פנה לתובע בדרישה לקבל את הסכם השכירות לאחר שהדייר כבר נכנס לדירה וכן את דמי השכירות ששילם הדייר. הנתבע טען כי התובע התחמק ממנו בתירוצים שונים ובסופו של דבר הציע כי התובע ישכור מהנתבע את הדירה והוא יהיה אחראי כלפי המבקש לתשלום דמי השכירות ואחזקתה השוטפת. הנתבע טוען כי בהתאם להצעת התובע, נחתם הסכם שכירות ביום 20/2/14 לפיו התחייב התובע לשלם לנתבע 2,300 ₪ לחודש החל מיום 10/2/14. נטען כי התובע מסר לנתבע שתי המחאות בלבד בטענה שנגמר לו פנקס השיקים והתחמק מלהמציא את ההמחאות הנוספות. הנתבע טוען כי הזהיר את התובע כי אם לא יעביר לו את יתר ההמחאות , יקזז הנתבע את תשלומי השכירות מדמי התיווך הנותרים ויבטל את השטר נשוא תיק זה. הנתבע טוען כי לאחר שהתובע לא שילם את דמי השכירות, ניתנה הוראת ביטול ביום 27/4/14. הנתבע טוען כי התברר לו בחודש 6/14 כי התובע השכיר את הדירה למס' דיירים וגבה מהם דמי שכירות בסך כולל של 3,600 ₪ לחודש. עוד נטען כי התובע לא קיים את התחייבותו לשלם את תשלומי האחזקה השוטפים של הדירה והותיר חובות בסך של כ – 17,000 ₪ ונזקים שעלות תיקונם כ – 3,000 ₪. לפיכך הודיע הנתבע לתובע על ביטול הסכם השכירות ביום 15/6/14 ודרש מהתובע לשלם לנתבע את החוב. לאור האמור לעיל, טוען הנתבע לקיזוז בין צדדים קרובים.

3.ביום 16/7/14 ניתנה על ידי החלטת ביניים המורה לתובע להשיב לאמור בהתנגדות עד 16/8/14, כאשר אי הגשת תגובה תביא לקבלת ההתנגדות.

4.לאחר שהתובע לא הגיש תגובה במועד שנקבע, ניתנה ביום 19/8/14 החלטה המורה על קבלת ההתנגדות.

5.התובע הגיש בקשה לביטול החלטה זו בטענה, המוצדקת כשלעצמה , לפיה ההחלטה מיום 16/7/14 לא נשלחה לתובע. בהחלטתי מיום 9/9/14, הוריתי לתובע להעביר את הבקשה לתגובת ב"כ הנתבע ועיכבתי את ביצוע ההחלטה. בפועל , החלטתי בדבר עיכוב ביצוע ההחלטה לא יושמה והתיק נותב לשופטת, אשר נתנה החלטה לגבי המשך ההליכים בתיק.

6.במסגרת אותה החלטה, הוריתי לנתבע להשיב כבר כעת לאמור בהתנגדות עד 5/10/14.

7.ביום 6/10/14 הגיש ב"כ הנתבע תגובה ובקשת הבהרה באשר להחלטת השופטת מיום 29/9/14. במסגרת התגובה נטען כי השבת התיק לשמיעת ההתנגדות תביא להארכת ההליכים והוספת הוצאות לנתבע, אשר נאלץ להוציא כספים כדי להתגונן בפני תביעת הסרק של התובע. עוד נטען כי התובע זנח את תביעתו וסיפק כתובת שאינה נכונה למשלוח מכתבים.

8.עיון בתיק מלמד כי למרות שהחלטתי מיום 9/9/14 נשלחה למען בו קיבל התובע את החלטתי מיום 19/8/14, לא טרח התובע להשיב להתנגדות במועד שנקבע, כפי שביקש לעשות עוד במסגרת בקשתו לביטול ההחלטה.