תא"מ 31033-09-14 אלדן תחבורה בע"מ נ' מתת ארן ואח'

1.לפניי תביעה כספית על סך 3,246 ₪, בסדר דין מהיר, שעילתה הפרשי תשלומים שלא שולמו לתובעת בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים נטענת מיום 05.02.2014, בין כלי רכב מ"ר 55-051-79 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 52-626-79 (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

יש לציין כי סכום התביעה המקורי שעמד על סך של 3,959 ₪ תוקן לסכום הנקוב לעיל, על ידי ב"כ התובעת בסוף הישיבה מיום 26.03.2015.

2.למעשה, מדובר בתאונה שנטענת להיות 'תאונת שרשרת', שכן התובעת טוענת כי רכבה קיבל מכה מאחור מרכב הנתבעות ונהדף לעבר רכב צד ג' שאינו צד להליך דנן.

המחלוקת אינה לעניין עצם קרות התאונה ואין מחלוקת כי רכב הנתבעות פגע ברכב התובעת מאחור, אלא המחלוקת היא לגבי הנזק שארעה לחזית רכב התובעת, כאשר הנתבעות מכחישות הדיפה של רכב התובעת לעבר רכב צד ג' שהיה לפניו.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוגשו ראיות הצדדים, והעידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה לרבות נהג הרכב הראשון בתאונת השרשרת.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא גבולות אך עם הנמקה, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה ביותר לביסוס מסקנתי:

אני מאמין לעדותו של נהג רכב התובעת שהותירה בי רושם מהימן, על פני עדותה של נהגת רכב הנתבעות שהייתה מהוססת, ולא התיישבה עם נסיבות הנסיעה בכביש.