הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' כהן ואח'

 1.לפניי תביעת שיבוב והפסדים, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת 1 למבוטחה, היא התובעת 2, ובגין הפסדים שנגרמו לתובעת 2 בעקבות הפעלת הכיסוי הביטוחי בשל נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 15.06.2015, בין כלי רכב, מ"ר 22-332-76 (להלן: "רכב התובעות") לבין כלי רכב, מ"ר 13-659-60 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לאחריות לקרות התאונה ולגבי היקף הנזק הנטען שנגרם לרכב התובעות כתוצאה מהתאונה.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון, הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, לרבות טופס ההודעה על התאונה מטעם התובעת 2 ששוגר לתיק בית המשפט לאחר הדיון, ולאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, כך שהאחריות לקרות התאונה תחולק באופן שווה בין שני הנהגים המעורבים בתאונה.

באשר למחלוקת בעניין הנזק הנטען, הרי שמאחר שהנזק נתמך בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, ואף לא ביקש לחקור את שמאי התובעות על חוות דעתו, הרי שסכום התביעה בדין יסודו.

6.הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעות את הסכומים הבאים:

6.1.סך של 2,911 ₪, שהינו מחצית מסכום התביעה, בתוספת אגרת בית המשפט ששולמה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2.שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.