לפניי תביעה כספית בגין נזקי התובעים עקב תאונה שהתרחשה ביום 2.6.14 בבאר שבע, בה היה מעורב רכב התובע 2, שהינו מבוטח התובעת 1, עם רכב הנתבעים.
על פי הנטען בכתב התביעה רכב התובעים יצא מחניה, נסע בנתיב הימני, בלם, ורכב הנתבעים אשר לא שמר מרחק כראוי, פגע בו מאחור.
בכתב ההגנה נטען כי רכב התובעים יצא מדרך עפר בחוסר זהירות, לא נתן לרכב הנתבעים זכות קדימה, נכנס לנתיב נסיעת רכב הנתבעים וחסם את דרכו, וגרם לתאונה.
בדיון שהתקיים בפני העידו התובע 1 והנתבע 1. בנוסף הוגשו לעיוני תמונות הנזק ברכב התובעים וההודעות לחברות הביטוח.
התובע העיד כי בבעלותו גן אירועים בבאר שבע ולו שתי חניות המצויות במרחק של 80 מטר האחת מהשנייה. לטענת התובע יצא מחניה אחת בכדי להיכנס לשנייה. ביציאתו מהחניה הסתכל ולא ראה אף אחד, נסע לאט מאוד, הספיק לנסוע כ- 30 מטרים ולפתע שמע בלימה איומה ומכה חזקה בצד השמאלי האחורי של רכבו והבחין שרכב הנתבעים התהפך ונעצר בשוליים. לאחר התאונה, המשיך עם רכבו לאט לעבר החניה ויצא ברגל. התובע גרס כי לפי רעש הבלימה ששמע לפני התאונה הנתבע לא שלט ברכבו ונסע במהירות מופרזת.
הנתבע העיד כי נסע בדרך הביתה מעבודתו בכביש הראשי בכניסה ליישוב. רכב התובעים היה בעצירה ולאחר מכן התפרץ לכביש והנתבע פגע בו בצד. לטענת הנתבע ראה את רכב התובעים משתלב ממרחק קצר, אחרי סיבוב. עוד טען הנתבע כי נסע במהירות של 80-70 קמ"ש. עוד טען הנתבע כי הבחין ברכב התובעים יורד מהמדרכה ממרחק של 100 מטר, צפצף, ניסה לעצור ולא הספיק.
ממכלול הדברים כפי שהם עולים מהעדויות, כתבי הטענות והראיות שהוגשו, אני סבורה כי יש לחלק את האחריות לקרות התאונה בין הצדדים, מהטעמים שיפורטו להלן:
מעדות הנתבע עולה כי הבחין ברכב התובע משתלב לנתיב נסיעתו ממרחק של 100 מטרים. עדותו של הנתבע כי נסע במהירות של 80-70 קמ"ש אינה מתיישבת העובדה שלא הצליח לעצור למנוע את התאונה. שכן, ככל שאכן נסע במהירות כזו, הרי שמהמרחק שבו הבחין ברכב התובעים משתלב לכביש, יכול היה להספיק לעצור את רכבו או למצער להאט את מהירות נסיעתו באופן כזה שהתאונה הייתה נמנעת. כמו כן, העובדה כי רכב הנתבעים התהפך בעקבות התאונה מחזקת את המסקנה כי נסע במהירות גבוהה בהרבה ממהירות הנסיעה הנטענת. בנוסף, לא נטען בפני כי רכב התובעים השתלב לכביש במקום אסור. לפיכך, ובהיעדר חולק כי רכב התובעים הספיק להשתלב לכביש ונסע כברת דרך טרם התאונה, ולאור מיקום הפגיעה ברכב התובעים, אני סבורה כי עיקר האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחו של הנתבע.
יחד עם זאת, המרחק הקצר שרכב התובעים עבר מרגע השתלבותו לכביש ועד לפגיעה בו ולאור המהירות הגבוהה הנטענת של רכב הנתבעים והחריקה החזקה ששמע התובע, נראה כי התובע לא נקט במלוא הזהירות הנדרשת בהשתלבות בכביש, אשר מהירות הנסיעה בו גבוהה ועל כך אשמו התורם לקרות התאונה.
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.