תא"מ 30858-02-14 לוין באביץ נ' תגר

1.לפניי בקשת הנתבע לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו, אם וככל שהתביעה תדחה.

2.עסקינן בתביעה להשבת שכר טרחה ששילמה התובעת לנתבע בגין טיפול בכתב אישום שהוגש כנגדה.

לשיטת התובעת, שולם לנתבע שכר טרחה על יסוד הבטחתו כי ההסדר אליו יגיע לא יכלול עבודות שירות וזאת בניגוד להצעת הסדר שעמדה על הפרק עת יוצגה על ידי עורך דין קודם.

עוד סוכם, לשיטתה, כי אם לא יושג הסדר, היא תהיה זכאית להחזר מלוא שכר הטרחה.

לגרסתה, בסופו של יום לא הושג הסדר טיעון טוב יותר והתובעת פנתה לעו"ד אחר (שלישי במספר) אשר ייצגה בתיק זה.

מנגד, לשיטת הנתבע, המדובר בתביעת סרק, הנסמכת על מסמך מזויף (הנתבע אינו מכחיש את חתימתו אך לשיטתו הוסף בו המשפט הדן בהשבת הכספים - ראה גם ישיבה מיום 6/7/14). לגרסתו, הוא מעולם לא התחייב על תוצאות הטיפול, שכר טרחתו לא הותנה בתוצאות סיום התיק ולא היתה כל התחייבות להחזר כספי.

3.על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") על המבקש כי בית המשפט יפעיל את סמכותו ויורה על הפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו, להוכיח שניים: האחד, חוסר יכולת כלכלית של התובע; והשני, היות התביעה תביעת סרק (ראה למשל: בש"א (חיפה) 3189/07, מיוחס נ' Shalant (2007)).

מבחנים אלה שנקבעו בפסיקה נועדו לאזן נכוחה בין האינטרסים ה'מתגוששים בזירה' (ראה למשל: רע"א 2310/10, לידיה נ' מדינת ישראל (2010); רע"א 2146/04, מ"י נ' עיזבון המנוח באסל, פ"ד נח(5) 865; רע"א 6353/12, אברהם נ' יגרמן (2013); י. זוסמן, "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית (1995), עמוד 899 ואילך; א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית-2009, עמוד 750 ואילך).

הנטל להוכחת תנאים אלה במקרה של התובע, בשר ודם, מוטל על כתפי המבקש/הנתבע (ראה: רע"א 10905/07, נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (2008)).

וייאמר מיד - הנתבע כשל בכך.