תא"מ 30784-07-14 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

 1.לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 21.01.2014, בין כלי רכב, מ"ר 68-334-76 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 27-628-20 (להלן: "רכב הנתבעת") (ולהלן: "התאונה").

2.למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא לעניין האחריות לקרות התאונה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוגשו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שב"כ הצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

שני הנהגים המעורבים בתאונה הציגו גרסאות סותרות. נהג רכב התובעת תיאר כי בעודו עומד למופע אור אדום ברמזור נהג רכב הנתבעת נסע לפתע עם רכבו לאחור ופגע בחזית רכב התובעת. לעומת זאת, נהג רכב הנתבעת טוען כי בעודו עומד עם רכבו למופע רמזור אדום בצומת הרגיש לפתע מכה מאחור כתוצאה מהתנגשות רכב התובעת ברכבו.

גרסאותיהם של שני העדים היו בעיתיות וזאת בלשון המעטה. תיאורו של נהג רכב התובעת היה די מצומצם, כך למשל הוא מעיד כי לא הבחין באורות הנסיעה לאחור ברכב הנתבעת דולקים, אורות שהיו חייבים לדלוק אם ידית ההילוכים ברכב הנתבעת הייתה על מצב נסיעה לאחור. כך למשל, לא ברור מדוע אם הבחין ברכב הנתבעת נוסע לאחור מדוע לא צפר לו או ניסה להתחמק ממגע עמו. כמו כן, עדותו של נהג רכב התובעת הייתה מגומגמת, ספקולטיבית ובלתי קוהרנטית.

אמנם, גם עדותו של נהג רכב הנתבעת לא הייתה יציבה והותירה בי סימני שאלה בנוגע לסיבה לעזיבתו את זירת התאונה מבלי להחליף פרטים עם נהג רכב התובעת. יחד עם זאת, יש לזכור כי במשפט אזרחי נטל הבאת הראיות מוטל על התובע, ולכן כל עוד התובעת לא העמידה תשתית ראייתית מספקת להעברת נטל הבאת הראיות לנתבעת, הרי שיוצא כי היא לא הוכיחה את תביעתה על פי מאזן ההסתברויות, ודין תביעה שכזו יהיה דחייה.

משכך, אני קובע כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה.