תא"מ 30762-04-14 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פדריקו ואח'

מונחת בפני תביעה שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 22.9.13 בחניון טיב טעם בבת ים בין כלי רכב נושא מספר רישוי 36-460-76 ובין כלי רכב נושא מספר רישוי 33-806-62 (להלן: "התאונה").

אין חולק כי אירעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה.

העידו בפני שני הנהגים המעורבים בתאונה והוגשו הראיות.

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סע' 79 א' לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן ללא נימוקים וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה כי הנני מעדיפה את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים.

נהגת התובעת, אשר עדותה הובאה כתימוכין בגרסת התובעת, העידה באופן קוהרנטי וברור, וסיפקה הסבר הגיוני לאופן התרחשות התאונה. עדות הנתבע 1 לא זו בלבד שלא הפריכה את גרסת התובעת, כי אם אף איששה חלקים ממנה. הנתבע 1 הודה, כי בעת התאונה היה במצב של נסיעה (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 29-30). הוא העיד, כי לא ראה התאונה, אף שרכב התובעת היה לפניו, ובלשונו: "היא היתה מקדימה ולא מאחורה. אני עשיתי רוורס והסתכלתי במראות אחורה. ולכן לא ראיתי שהאוטו מתקדם מקדימה אלי" (שם, שורות 27-28). בנוסף, הנתבע 1 לא היה יכול לשלול את טענת התובעת, כי נהגת התובעת עמדה בעת התאונה (עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 11), וכן הודה, כי ביקש מנהגת התובעת סליחה לאחר התאונה (שם, שורה 13). מהאמור עולה, כי הלכה למעשה עדות הנתבע 1 תומכת בגרסת התובעת.

לאור האמור הנני מקבלת התביעה. בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון לייחס אשם תורם לתובעת.

לפיכך הנני מחייבת הנתבעים לשלם לתובעת סך של 10,737 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל ואגרת משפט ששולמה.

שכר עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 1,250 ₪.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, ט"ז חשוון תשע"ה, 09 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.