תא"מ 30761-08-14 מינסקי ואח' נ' אלמז (אלמוגי,מזרחי) בע"מ ואח'

בקשה למחיקת סעד מכתב התביעה.

1.התובעים הגישו תביעה שהכתירו כ"תביעה בסדר דין מהיר" נגד הנתבעים 2-1, תוך שהנתבע 3 הוגדר כ"נתבע פורמלי" (מושג משפטי שאינו קיים). הנתבעת 1 עוסקת בבניה. הנתבע 2 הוא בעל שליטה בה. הנתבעת 1 בנתה דירה, ומכרה את הזכויות בה לנתבע 3, אשר מכר את זכויותיו שלו לתובעים. על הנתבעת 1 היה לרשום את הזכויות בדירה, כך נטען, והיא לא עשתה כן אף בחלוף כעשור מן הבניה. על כן תבעו התובעים סעד מסוג צו עשה שיורה לנתבעים "לבצע ולהשלים את רישומה של הדירה בלשכת רישום המקרקעין על שם התובעים, כולל תוספת הבניה שנבנתה" (סעיף 27 לכתב התביעה). כסעד נלווה לאמור ביקשו התובעים לזכותם בפיצוי בסך 50,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם לשם הבטחת זכויותיהם (סעיף 28 לכתב התביעה).

2.משהוגדרה התביעה ככזו המתבררת בסדר דין מהיר נקבעה היא לדיון לפניי. הנתבעים 2-1 הגישו כתב הגנה ובנוסף עתרו למחיקת הסעד של רישום הדירה, היא הבקשה שלפניי. בבקשתם הקצרה הם ציינו כי סעד זה, הקשור בבעלות על הדירה, מצוי בגדר סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי. על כך באה היום תגובתם הארוכה במיוחד של התובעים, הטוענים כי הבקשה אינה אלא ניסיון לדחיית הקץ מטעמים דיוניים, ופונים להדיפה מפורטת של כל טענות ההגנה. הסבר מדוע הסעד מצוי בתחום סמכותו של בית משפט השלום אין עם זאת, והתובעים מציינים רק בשולי תגובתם כי בית המשפט מתבקש ליתן הנחיות "כפי שייראה לו לנכון וצודק" ולחלופין להעביר את התובענה לבית המשפט המחוזי. מיד לאחר תגובה זו ראו הנתבעים 2-1 להשיב, אף שלא ביקשו היתר לכך והוא אינו קיים להם לפי דין (שהרי התובענה מתבררת בסדר דין מהיר, שם אין זכות תשובה לתשובה), וטענו כי יש להורות על מחיקת הסעד, ולא על העברת ההליך לבית המשפט המחוזי.

3.דין הבקשה להתקבל. הסעד המבוקש, והוא אף העיקרי, הוא בתחום המקרקעין. הוא קורא לאכיפת הסכם מכר. סעד זה ודאי שאינו בתחום השימוש והחזקה, תחום סמכותו של בית משפט השלום. הסמכות ליתן את הסעד האמור מוקנית אפוא לבית המשפט המחוזי. התובעים אף אינם טוענים למעשה אחרת. לא ברור אפוא כלל מדוע כלל הכתירו התובעים תביעתם ככזו שיש לבררה בסדר דין מהיר, שעה שלא בסעד של פיצוי בגין אי הרישום הסתפקו, אלא עתרו לצו עשה לאכיפת הסכם המכר (שלמען הסר ספק יוער כי ודאי שלא ניתן לדון בו כסעד שבגררא). מכאן, שיש להורות על מחיקת הסעד.

4.אשר לבקשה החלופית של התובעים להעברת התובענה כולה לבית משפט המחוזי: אין כל מקום להיעתר לבקשה. הסעד הכספי הוא בתחום סמכותו של בית משפט זה. הוא נותר על כנו (אף שקשה לראות את הטעם לדון בו שעה שטרם נתבררה השאלה שעליה הוא נסמך – שאלת אכיפתו של הסכם המכר). אין מקום להעברת אותה תביעה בסדר דין מהיר, כמות שהיא, לבית המשפט המחוזי. מובן עוד שכיוון שבמחיקת סעד עסקינן, ולא בדחיית תובענה מחוסר סמכות עסקינן, אין בכך כדי למנוע מן התובעים את האפשרות לתבוע את אכיפת ההסכם, ובלבד שיעשו זאת בדרך הדיונית המקובלת ובבית המשפט המוסמך.

5.הסעד המבוקש בסעיף 27 לכתב התביעה נמחק אפוא, וזכויות התובעים שמורות להם. כיוון שכאמור קשה לראות את התוחלת שבדיון בתביעה לסעד הכספי הנותר שעה שלא נתבררה שאלת אכיפת הסכם המכר, בבית המשפט המוסמך, מוצע לתובעים להסכים למחיקת יתרת תביעתם, תוך שזכויותיהם שמורות להם בהתאם ובכפוף לכל דין. יבואו בדברים עם ב"כ הנתבעים כולם וימסרו הודעה משותפת עד יום 17.2.15. בנסיבות העניין, ומשראו הנתבעים 2-1 להגיש תשובה לתשובה בלא כל היתר לכך (או צורך), שעה שפורמלית עסקינן בתביעה בסדר דין מהיר, הרי שאיני עושה צו להוצאות.

תז"פ ליום 19.2.15.

ניתנה היום, כ"א שבט תשע"ה, 10 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: