תא"מ 30710-03-16 ח'ליל נ' חג'וג'

לפני תביעה כספית.

1. התובע טוען כי הלווה לנתבע במועדים שונים בשנים 2001-2002 סכומי כסף שונים אשר הצטברו לסך של 9500 ₪. לטענתו, השיב לו הנתבע סך של 2650 ₪ בלבד עד ליום 21/8/15 ונותר חב לו 6850 ₪.

2. התובע טוען כי פנה אל הנתבע אך זה לא השיב לו את ההלוואה ומכאן תביעתו אשר לפני.

3. הנתבע טוען כי עילת התביעה כנגדו התיישנה שכן המדובר, כך לפי טענת התובע בהלוואה אשר ניתנה בשנים 2001-2002. משכך טוען הנתבע כי יש לדחות את התביעה כנגדו על הסף.

4. לטענת הנתבע, הוא היה בקשרי ידידות עם התובע בשנת 1998 והוא אכן הלווה לו סך של 3000 ₪ ולא יותר מכך. מתוכם, השיב הנתבע, לטענתו, סך של 2650 ₪ לתובע ונותר חב לו 350 ₪ בלבד. לפיכך עתר הנתבע לדחיית התביעה כנגדו.

   דיון:

   התיישנות:

5. סעיף 5(1) לחוק התיישנות תשי"ח – 1958 (להלן: "החוק") קובע, כי תביעה שאינה במקרקעין מתיישנת תוך שבע שנים. סעיף 6 לחוק קובע כי מניין תקופת ההתיישנות מתחיל ביום בו נולדה עילת התובענה. חריג לסעיף 6 נמצא בסעיף 9 לחוק הקובע כי "הודה הנתבע, בכתב או בפני בית-משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לעניין סעיף זה. בסעיף זה, "הודאה" - למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות".

6. בענייננו, אף אם היה מועד ההלוואה הנטענת בין השנים 2001-2002, הרי שהתובע, כך לטענתו עמד על כך כי אין בכוונת הנתבע להשיב לו את כספו אך בשנת 2015 ואף לולא הייתי מקבלת טענת התובע לעניין זה, הרי שהודאתו של הנתבע בקיום זכותו של התובע, ולו חלקית לקבלת הסך של 350 ₪ קוטעת את מרוץ ההתיישנות בהתאם לחריג האמור בסעיף 9 לחוק. מכאן שיש לדחות טענת הנתבע בכל הנוגע להתיישנות התביעה.