תא"מ 30627-12-13 שטרית נ' פט ביי ישראל בע"מ

כללי

1) עניינה של התביעה הוא פיצוי התובע בשל הפרה יסודית, כטענתו, של הסכם לשכירות מחסן. התובע עותר לפיצוי בסך 67,275 ₪.

2) בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.

תמצית העובדות והשאלה השנויה במחלוקת

3)עיקר העובדות אינו שנוי במחלוקת. כעולה ממכלול החומר שבתיק, הנתבעת, לקראת שנת 2013 שכרה מהתובע מחסן שבבעלותו (להלן: "המחסן"), למשך שנה שלמה, לאחסנת מוצרי מזון לבעלי חיים. דמי השכירות שולמו לתובע, חלקם באמצעות תשע שטרות דחויים. אין מחלוקת כי סמוך לתחילת חודש פברואר 2013 הנתבעת עזבה את המחסן.

השאלה המרכזית שבמחלוקת, מי הפר את החוזה שבין הצדדים: האם כטענת הנתבעת, התובע הפר את החוזה ביניהם עת הטעה אותה ומסר לחזקתה מחסן שאינו אטום כמוסכם, דבר שהביא להצפתו ביום 31.1.2013 כטענתה, או שמא כטענת התובע, הנתבעת הפרה את החוזה ביניהם וביטלה אותו באופן חד-צדדי ללא כל סיבה מוצדקת וללא הודעה מוקדמת.

4) בתמצית יצוין כי התובע הגיש ללשכה להוצאה לפועל בקשה לביצוע שני שטרות בגין דמי שכירות. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע שטר. בהחלטה מיום 29.1.2014, ניתנה לנתבעת הרשות להתגונן וההליך עבר להידון בסדר דין מהיר. בדיון מיום 18.5.2014, לבקשת התובע תוקן סך התביעה כך שהוא יעמוד על סך תשע ההמחאות שנמסרו לתובע על-ידי הנתבעת לתאריכי פירעון מיום 1.4.2013 ועד יום 1.12.2013, וסך התביעה יהיה 67,275 ₪ [שורות 25-31, עמוד 1 בפרוטוקול].

טענות התובע

5) התובע טוען בתביעתו בין השאר, כי התקשר עם הנתבעת בחוזה לשכירות מחסן שבבעלותו במושב שדות מיכה, לתקופה בת שנה וזאת לצורך אחסון מזון לבעלי חיים. לטענת התובע, ביום 3.12.2012, כרתו הצדדים חוזה שכירות ובו נקבע בין השאר כי גובה דמי השכירות החודשיים הוא סך 7,000 ₪ בצירוף מע"מ. במעמד החתימה על ההסכם שילמה הנתבעת לתובע עבור חודש השכירות הראשון. לטענתו, עם חתימת ההסכם הראשון החל בביצוע התאמות במחסן בעלות של למעלה מ-150,000 ₪.