תא"מ 30626-09-14 כ. נ' ג.

בפניי תביעתו של התובע להשבת הלוואה שניתנה לטענתו לנתבעת ואשר היה על הנתבעת להשיבה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והעדים מטעמם החלטתי, בכפוף לאמור בס' 148 לפסק הדין, לקבל את התובענה בחלקה וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

יובהר כי מדובר בפסק דין חלקי

אשר נוגע לחיובה של הנתבעת להשיב את ההלוואה ואילו בפסק הדין המשלים, אשר יינתן לאחר שמיעת הצדדים, אתייחס לעניין אופן השבת ההלוואה.

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים, בקצרה

1. התובע הינו אדם פרטי והיה בעבר, לשיטתו, "בקשר חברי קרוב" עם הנתבעת.

2. הנתבעת גם היא אדם פרטי והיא מאשרת בכתב הגנה את קיומו של קשר בינה לבין התובעת וטוענת כי "המדובר בקשר אשר נסוב סביב תקופה של למעלה מ – 20 שנים בהן, במהלכן ומסגרתן התובע ניצל את הנתבעת והיה מבקר בביתה של הנתבעת באופן תכוף למטרת בילוי משותף..." (ס' 6 לכתב ההגנה).

3. בכתב התביעה, שהוגש בספטמבר 2014 לבית המשפט לתביעות קטנות, טען התובע כי "לפני 4 שנים, נתתי לנתבעת הלוואה. יתרת ההלוואה שלא נפרעה הינה בסך של 27,000 ₪, לא ערכנו הסכם הלוואה".

   עסקינן אפוא בטענה לקיומה של הלוואה בסך, בערכי קרן נכון לשנת 2010, של 27,000 ₪ (להלן: "ההלוואה").

4. הנתבעת מכחישה את קבלת ההלוואה הנטענת ולטענתה, כאמור בכתב ההגנה, התובע "הבהיר לה כי במשך 20 שנה הוא הביא לה סכומי כסף שונים כאשר בילו בביתה ו/או רכש עבורה טובין...ו/או שילם עבורה בהזדמנויות שונות וכי מלוא סך הכסף הנ"ל מגיע לסכום אותו הוא חיבר לסך ההלוואה הנטענת על ידו...".

5. לטענת הנתבעת כאמור בכתב ההגנה נולדה עילת התביעה של התובע כאשר הנתבעת, בניגוד לרצונו של התובע, ביקשה לסיים עמו את הקשר.

6. עוד טענה הנתבעת בכתב ההגנה כי "היה מגוון רב של מקרי הטרדה ואיומים..." וציינה כי היא תפרט אודות אלו במהלך המשפט.