מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' מועצה מקומית גדרה ואח'

לפניי תביעת שיבוב ופיצויים בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע 2, המבוטח על ידי התובעת 1, עקב פגיעת הרכב בפס ברזל כבד שהונח בדרך באופן מסוכן וללא סימון ותאורה מתאימים.

לטענת התובעים, עת פנה רכבם שמאלה בצומת נתקל הוא בפסי הברזל הארוכים והנמוכים שהיוו מפגע בכביש והונחו על יד הנתבעות ללא שילוט, סימון ותאורה כנדרש. הנתבעות טענו להגנתן, בעיקר, כי הרחוב שבוע נטען כי ארעה התאונה היה חסום לתנועה, במחסום תקני ומסומן במחזירי אור, והתנועה בו היתה אסורה כפי שהורה השילוט שהוצב טרם ביצוע העבודות. כן נטען כי הצומת מואר.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, בתצהירים ובראיות שהוגשו ולאחר ששמעתי את חקירת המצהירים לפניי, נחה דעתי כי התובעים עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם במשפט אזרחי לשכנעני כי גרסתם מסתברת יותר מגרסת הנתבעות.

עדות התובע היתה מהימנה עליי, ועדותו ניתנה בפירוט בבהירות ובעקביות. התובע הכחיש כי היתה תאורה כלשהי על גבי פס הברזל או בצומת. לדבריו שגובו בתמונות פס הברזל (הגם שמדובר בתמונה שאינה בצבע שצולמה בחשיכה באמצעות הטלפון הנייד ויש קושי להבחין האם יש או אין תאורה) ותמונות הנזק ברכבו וכן בהודעתו לחב' הביטוח המפגע היה נמוך מאוד, בגובה של כ- 60 ס"מ. פס הברזל נועד לחסום כניסה לרחוב שבוצעו בו עבודות אולם הוא בלט לתוך הצומת (ר' גם השרטוט ת/1). הרחוב שאליו פנה התובע, שמאלה, לא היה חסום, ובעת הפניה אליו פגע הרכב בפס הברזל. יתרה מכך, הרחוב הבנוי שאליו פנה היה מואר, ואילו הרחוב שהיה בשיפוצים היה חשוך, ודבר זה היקשה עוד יותר לדבריו להבחין בפס הברזל שהונח בסמוך לכניסה לרחוב החשוך וללא כל תאורה על גביו.

הנתבעות מצידן חדלו בהבאת הראיות הרלבנטיות המצויות בשליטתן, ומחדל ראייתי זה נזקף לחובתן. הובא לעדות סמנכ"ל של קבלן המשנה שביצע את השיפוצים ברחוב. בחקירתו הבהיר העד כי קיים לכל פרויקט, כולל לשיפוץ דנא, תיק פרויקט שבו יש בין הייתר תיעודי צילומים, תיעוד יומני עבודות, כאשר התיקים הללו נשמרים לצרכי ביקורת. כן הובהר כי היה לפרויקט מהנדס בטיחות מטעם חברת פיקוח שהמועצה מעסיקה וכי הוא אחראי על כל ענייני הבטיחות. כאשר קיימים ליקויים נערכות תרשומות. העד השיב שמן הסתם קיימות הערות שונות ביומני העבודה, אולם הוא לא ידע לומר האם ישנן הערות ביומן העבודה של אותו היום. לדבריו, פס המתכת נשוא התביעה נקרא "מיני גארד", של חברה מסוימת מתל אביב שסיפקה אותו, ובמצב חשוך הוא מואר. העד עצמו לא נכח באתר בכל העת, אלא ביקר בכל יום בכל אתרי הפרויקטים של החברה שבה עבד, ארבעה במספר.

הנה כי כן, תיק הפרויקט והצילומים שבו שהיו יכולים להעיד על קיום תאורה וסימון פס המתכת – לא הובאו. יומן העבודות היומי שליקויי בטיחות עשויים להיות מסומנים בו לא הובא. אחראי הבטיחות בפרויקט לא הובא. צו תחילת העבודות אף הוא לא הובא. הובא עד שלא נכח כל העת באתר, וכי לא הוא אחראי הבטיחות של הפרויקט. כל הראיות והעדים הללו הינם בשליטת הנתבעות או מי מהן, וכאמור לעיל, המחדל בהבאתם נזקף לחובת הנתבעות.

בנסיבות אלה, שמצד התביעה ניתנה עדות אמינה סדורה ומפורטת, שגובתה גם בתמונות ובהודעה לחב' הביטוח, ואילו מצד ההגנה נמנעו הנתבעות ללא כל הסבר מלהביא את הראיות הרלבנטיות שבשליטתן, והובא עד שלא נמצא כל העת באתר ואינו ממונה הבטיחות – עמדו התובעים בנטל השכנוע המוטל עליהם.

שקלתי האם לייחס לתובע אשם תורם, מאחר שהגם שמדובר במפגע נמוך, עדיין מדובר בעצם רחב המונח על הדרך ואפשר שנסיעה זהירה יותר היתה מונעת את הפגיעה. בנסיבות העניין, מצאתי לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 10%.

סוף דבר: הנתבעות תשלמנה לתובעים סך של 11,834 ₪, בצירוף החזר אגרה בסך 748 ₪, הוצאות הנתבע 2 שהתייצב לשני דיונים בסך 700 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 2,077 ₪.

התובעים רשאים במידת הצורך להגיש פסיקתא לאישור שתפרט את חלוקת הסכומים ביניהם, בהתאם ליחסיהם המשפטיים ולרכיבי התשלום שפורטו לעיל.