תא"מ 3053-04-16 אלדן תחבורה בע"מ נ' בדלוב

התובעת הנה מבטחת רכב סיאט איביזה, מ.ר. 50-980-12 בו נהג מר בועז יהב (להלן: "נהג התובעת").

ביום 6.10.2015 בשעה 14:50 ארעה תאונה בין רכב התובעת לבין אופנוע, מ.ר. 35-860-32, בו נהג הנתבע, מר בדלוב קמרן.

בגין תאונה זו שילמה התובעת 2,675 ₪ לתיקון הנזקים שנגרמו לרכב המבוטח על ידה. כן שילמה התובעת שכר טרחת שמאי בסך 400 ₪.

התובעת עותרת לחיוב הנתבע בתשלום הכספים ששילמה בגין התאונה.

לטענת נהג התובעת, נסע בכביש מספר 4 מכיוון שדרות הפלי"ם לכיוון נשר. כשהתקרב לצומת חירם, נסע בנתיב השני מימין (הנתיב הראשון מימין הוא נת"צ, ושני הנתיבים השמאליים מתפצלים לכביש מספר 22). לאחר שעבר את הרמזור, בנקודה בה מתפצלות הדרכים (דרך 4 ודרך 22), סטה הנתבע מהנתיב השמאלי (הממשיך לדרך מספר 22) לנתיב בו נסע נהג התובעת, כאשר ארגז האופנוע התחכך בכנף השמאלית הקדמית של רכבו.

כך גם נכתב בהודעתו מיום 11.10.2015, חמישה ימים לאחר התאונה: "רכב אלדן נסע בנתיב ראשי, לפתע אופנוע שנסע בנתיב שמאלי חתך את רכב אלדן בצד שמאל ופגע בו בחלקו השמאלי קדמי."

גם הנתבע טוען כי נסע בנתיב השני מימין. לדבריו היה הכביש עמוס מאד בכלי רכב, והוא היה הרכב הראשון בשיירה. לאחר ההתפצלות לכביש 22 המשיך בנתיב נסיעתו (השני מימין). נהג התובעת הגיח מהנתיב הימני, לאחר שחדל להיות נת"צ, סטה אל הנתיב בו נסע הנתבע והתנגש בארגז האופנוע עליו רכב.

בהודעת הנתבע מיום 30.5.2016 מפנה הנתבע לנספח התמונות (נ/2), ובו סיפור המקרה: "... נסעתי על הנתיב היחיד לכיוון נשר (נתיב 3 משמאל, מסומן בריבוע אדום) בדגש על צדו השמאלי של הנתבע עצמו (כמתבקש בטיחות ונהיגה נכונה). מאחורי היו מספר רכבים ולא היה אף רכב לפני. הרכב המדובר עלה, שלא כחוק, וכמתאפיין בשעות העומס האופייניות בכביש זה, וביצע עקיפה מצד ימין על הנת"צ. לאחר סיום העקיפה, וכמתאפיין בכביש זה רצה לחזור לנתיב הימני החוקי (מה שלא לוקחים בחשבון בד"כ היא העובדה שנתיב התחבורה מסתיים ועדיין שואפים לחזור לשמאל, מסומן בכחול). נהג הרכב סטה חזרה לנתיב שמאלי תוך כדי שהוא לא מבחין בי כלל, הן בגלל פזיזותו והן בגלל שטח מת בשדה הראיה והן בגלל קושי בלהבחין ברכב דו גלגלי בנסיבות הנתונות ובעומס הכביש. עם הסטייה פגע הרכב בקופסה של האופנוע עם חלקו הקדמי השמאלי של הרכב."

מכאן כי הנהגים חלוקים הן ביחס לנסיבות התאונה והן ביחס למיקומה – בצומת חירם, כגרסת נהג התובעת, או בהמשך הכביש, כגרסת הנתבע.

בהודעה מיום 8.9.2016 הודיעו הצדדים על הסדר דיוני לפיו לא יוגשו תצהירים ויינתן פסק דין על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984. ואולם, במהלך הדיון התברר כי ההודעה לא ניתנה על דעת הנתבע. באת כוחו של הנתבע ביקשה כי יינתן פסק דין מנומק בקצרה, וכך אעשה.

ביום 8.3.2017 נשמעו הנהגים.

כן הוגשו הודעות על התאונה (ת/1 ו-נ/1) ותמונות (ת/2). הנתבע הגיש שני עמודים הכוללים תמונות עם הסברים מילוליים ואיורים של מיקום הרכבים, לרבות קטע מילולי שכותרתו "סיפור המקרה" (נ/2).

לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים, עיינתי בתמונות ושקלתי את טענות ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, ואלה טעמיי:

ראשית, הפגיעה ברכב התובעת (פגיעה רוחבית בכנף השמאלית הקדמית) מתיישבת יותר עם אופן תיאור נסיבות התאונה על-ידי נהג התובעת. לו אירעה התאונה בהתאם לתיאור הנתבע, ונהג התובעת היה סוטה שמאלה ומתנגש באופנוע הנוסע ישר, סביר כי הפגיעה ברכב המבוטח על-ידי התובעת הייתה בפינה השמאלית הקדמית או בפגוש הקדמי, ולא בכנף הצדית.

שנית, תיאור הנתבע ביחס למסלול נסיעתו של נהג התובעת אינו סביר. כעולה מעדותו, נסע נהג התובעת בנת"צ או יצא לעקיפה בנת"צ (כדבריו בהודעה נ/1), ולאחר מכן ביקש לחזור ולהשתלב בנתיב השמאלי, לא ראה את האופנוע ופגע בו. ואולם, מקום התאונה לפי גרסת הנתבע הנו לאחר שהנת"צ מסתיים והמסלול הימני פתוח לתנועת כל כלי הרכב. עוד העיד הנתבע כי בעוד המסלול השמאלי היה עמוס, היה המסלול הימני פנוי מתנועה. בנסיבות אלה לא ברור מדוע ירצה נהג התובעת לסטות ממסלולו הפנוי לעבר המסלול השמאלי העמוס, כאשר כיוון הנסיעה בשני הנתיבים הנו זהה. כעולה מעדות נהג התובעת מדובר בדרך המוכרת לו היטב, ובה הוא נוסע מדי יום.

זאת ועוד, אף לו נסע נהג התובעת בנתיב הימני וביקש להשתלב בנתיב השמאלי, לא הייתה כל מניעה כי יראה את הנתבע, ובמקרה כזה יכול היה להאט נסיעתו או לחזור לנתיב הימני. במקרה של סטייה מהנתיב הימני לשמאלי, הרכבים בנתיב השמאלי מצויים בשדה הראייה של הנהג ולא ברור מדוע ימשיך נהג התובעת בנסיעתו ויתנגש באופנוע, כטענת הנתבע. כאמור, הנתבע העיד כי ראה את נהג התובעת במראה הימנית, כלומר, הרכב המבוטח על-ידי התובעת לא נסע במקביל אליו אלא מאחוריו, כך שהנתבע לא היה אמור להיות ב"שטח מת" כטענת הנתבע בהודעתו.

לעומת זאת, סביר להניח כי בעת המעבר מארבעת הנתיבים (שלפני צומת חירם) לשני הנתיבים (לאחר הצומת), סבר הנתבע כי הוא בנתיב בו ניתן להמשיך לנסוע ישר, בעוד היה למעשה בנתיב הפונה לכביש 22, ולפיכך סטה מבלי משים למסלול הימני ונכנס למסלול נסיעתו של נהג התובעת.

לבסוף, בעוד נהג התובעת מסר הודעה על התאונה בסמוך למועד אירוע התאונה ועדותו בפני תאמה את הודעתו, את הפגיעה ברכבו ואת ההיגיון, הנתבע מסר הודעה כתובה רק כשבעה חודשים לאחר אירוע התאונה. בעוד בהודעתו ("סיפור המקרה") מסר כי נהג התובעת ביצע עקיפה במסלול הימני שלא כדין וביקש לחזור למסלול השמאלי, בעדותו היום מתברר כי לא ראה כלל את נהג התובעת עד סמוך תאונה, כשראה אותו במראה הימנית רגע לפני הפגיעה. הן בעדותו והן בהודעתו הדגיש הנתבע את העומס בדרך, ואולם ב"סיפור המקרה" ציין כי היה הרכב הראשון שנסע בנתיב השמאלי וכי הנתיב הימני היה פנוי, לפיכך לא ברורה הטענה לעומס – אלא אם כן התייחס למיקום התאונה לפני צומת חירם, כטענת נהג התובעת.