איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מזרחי ואח'

1.ביום 28.11.2014 אירעה תאונת שרשרת בה היו מעורבים שלושה כלי רכב אשר התנגשו זה בזה. לשם הנוחות, יקראו כלי-הרכב במספרים סידוריים עוקבים, על-פי סדר הפגיעה זה בזה: רכב מסוג מאזדה (להלן: רכב 1), בו נהג אלי שטרית (להלן: נהג 1), רכב מסוג מאזדה (להלן: רכב 2), בו נהג דני (דניאל) בן אפרים (להלן: נהג 2) ובוטח על-ידי התובעת (להלן: מבטחת 2) ורכב מסוג אופל (להלן: רכב 3) בו נהג הנתבע מס' 1, אברהם מזרחי (להלן: נהג 3). הנתבעת מס' 2 הינה הבעלים של רכב 3 ומבטחה.

2.תחילה הבעלים של רכב 1 (שאינו צד בהליך הנוכחי) הגיש תביעה נגד מבטחת 2 ומבוטחה (שאינו צד בהליך הנוכחי) ונגד נהג 3 והנתבעת מס' 2. בפסק דין שניתן על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), בתיק תא"מ (שלום פ"ת) 9960-11-15 שטרית נ' אפרים (פורסם בנבו, 15.9.2016) (להלן: פסק הדין הראשון או התיק הראשון, לפי העניין), נקבע כי על נהג 3 לשלם פיצוי לבעלי רכב 1.

3.ביום 18.10.2015 הגישה מבטחת 2 את התביעה הנוכחית, בה נטען כי רכב 3 פגע ברכב 2 וכתוצאה מהפגיעה נהדף רכב 2 ופגע ברכב 1. בעקבות כך נגרמו לרכב 2 נזקים בחלקו הקדמי והאחורי בסך 45,333 ₪ והתובעת פיצתה את מבוטחה בסך כולל של 40,635 ₪. נטען כי הנתבעים שילמו פיצוי חלקי בלבד שאינו מכסה את כל הנזק, ולפיכך נתבע ההפרש בסך 17,936 ₪.

4.בכתב ההגנה נטען כי רק לאחר שרכב 2 פגע ברכב 1, פגע רכב 3 ברכב 2. לפיכך הנתבעת מס' 2 פיצתה את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לרכב 2 במוקד האחורי בלבד.

5.ביום 1.11.2016 הגישה התובעת "הודעה ובקשה בעניין מעשה בית דין". בבקשה נטען כי פסק הדין הראשון מתייחס לתאונה מושא התביעה הנוכחית ולפיכך מתקיים השתק פלוגתא. בתשובת הנתבעים נטען שבפסק הדין הראשון לא נקבעו ממצאים פוזיטיביים ועל כן לא מתקיים השתק פלוגתא. בתשובת התובעת לתשובת הנתבעים נטען כי במסגרת פסק הדין הראשון התקיימו הוכחות ונשמעו עדים ומדובר באותה המחלוקת ובאותם הצדדים.

האמנם מעשה בית דין ?

6.אין לקבלת את טענת התובעת לפיה פסק הדין הראשון מהווה מעשה בית דין ולפיכך רובצת על נהג 3 אחריות לכל הנזק שנגרם לרכב 2. אשר לטענת השתק פלוגתא, אומנם בשתי התביעות מדובר באותה התאונה ובצדדים דומים (אך לא זהים), אולם אין לומר כי בפסק הדין הראשון ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או משתמעת ונקבע לגביה ממצא פוזיטיבי. עולה מכך כי אף אין השתק פלוגתא.

בפסיקה קיים ספק אשר לכוחו של פסק דין שניתן בפשרה להקים השתק פלוגתא וקיימות בעניין זה גישות שונות (ע"א 3820/03 דמארי נ' מינהל מקרקעי ישראל (פורסם בנבו, 5.9.2005); אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 12, 2015), עמ' 204). יצוין כי בענייננו, אין מדובר בהשתק עילה, שהרי לא מתקיים מבחן זהות העילה (ע"א 1835/11 אבני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 17.11.2011). לפיכך, אין לראות בפסק הדין הראשון, שניתן על-פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, כהכרעה שיצרה מעשה בית דין. בפסק הדין הראשון אין כלל התייחסות לשאלת האחריות, אלא קביעה המתייחסת לשיעור הפיצויים בלבד. אף אם היה נקבע בפסק הדין הראשון כי האחריות לתאונה רובצת על כתפי נהג 3 או שיש לייחס לו אשם תורם, הרי יש לכך השלכה על גובה הפיצויים שישולמו בפסק הדין הראשון, ולא ניתן לגזור מכך אחריות לביסוס התביעה הנוכחית. כיוון שבנסיבות העניין לא מתקיים מעשה בית דין, נבחן האם התובעת עמדה בנטל הרובץ עליה להוכיח את התביעה הנוכחית.

גרסת נהג 1