תא"מ 30420-05-14 ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח'

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 3,938 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 10.12.2013 בין כלי רכב מ"ר 38-987-72 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב מ"ר 31-442-35 (להלן: "רכב הנתבעת 1") וכלי רכב מ"ר 40-806-73 (להלן: "רכב הנתבעת 2") (ולהלן: "התאונה").

מדובר ב"תאונת שרשרת" נטענת.

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, העידו הנהגות המעורבות בתאונה ועד ראייה נוסף מטעם הנתבעת 1.

4.בתום הישיבה, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה כנגד הנתבעת 1 בלבד.

חרף העובדה כי הצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה קצרה ביותר לביסוס מסקנתי.

לא האמנתי לגרסתה של נהגת רכב הנתבעת 1. ההיגיון שבהתרחשות התאונה הוא כי נהגת רכב הנתבעת 2 נכנסה לתאונה קיימת ולא הדפה את רכב הנתבעת 1 לעבר רכב התובעת. כך עולה מתיאור מוקדי הנזק, מעוצמת הפגיעות, ואף מהיקף הנזק ברכבים.

סבורני כי נהגת רכב הנתבעת 1 לא שמרה מרחק מהרכב שלפניה ופגעה בו.