תא"מ 3041-06-13 גולן נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ

לפני תביעת השבה, במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבעת להשיב כספים שנגבו לשיטתו שלא כדין.

טענות התובע בקליפת אגוז -

התובע, עו"ד עצמאי במקצועו, החזיק במשרדו מרכזיה שסופקה לו לשיטתו על ידי הנתבעת בשנת 1990, ובגינה חויב בתשלום חודשי קבוע. לטענת התובע בסביבות שנת 2000 החלה המרכזיה להתאפיין בכשלים ובתקלות והלה פנה אל הנתבעת על מנת לתקנה. אנשי הנתבעת, כך לדבריו, אשר בדקו את המרכזיה שברשותו קבעו כי לא ניתן לתקן את המרכזיה, כי זו מיושנת ואינה מותאמת עוד לשיטות התקשורת הנהוגות אצל הנתבעת ותחת תיקונה העבירו לידיו הצעת מחיר לרכישת מרכזיה חדשה. התובע בחן את ההצעה ובחר שלא לאמצה, ולשיטתו רכש תחת המרכזיה שברשותו מרכזיה אחרת מחברה מתחרה.

בחלוף כעשור מאותו מקרה גילה התובע כי בחשבוניות החודשיות המועברות אליו באופן שוטף מאת הנתבעת בגין הקווים המשמשים את משרדו, ממשיך הוא להיות מחויב בגין המרכזיה האמורה.

בגין חיוב זה, אשר לשיטתו לא היה לו מקום מעת שהוחלט על ידי עובדי הנתבעת כי המרכזיה אינה ברת שימוש או תיקון, הגיש התובע תביעתו זו, ובמסגרתו מבקש הוא לחייב את הנתבעת להשיב לידיו את החיובים שהושתו עליו לשווא.

למעשה טוען אם כן התובע כי מדובר בחיובי סרק, ובעשיית עושר ולא במשפט, בשים לב לכך שאף לשיטת הנתבעת – כך לטענתו, לא ניתן היה לעשות עוד שימוש במרכזיה שבידיו, ולכל היותר היתה זו כאבן שאין לה הופכין במשרדו (התובע אינו גורס כי השיב את המרכזיה אל הנתבעת בעקבות המקרה), ולא שימשה כציוד תקשורת – בגינו יש לחייבו.

טענות הנתבעת בקצרה -

הנתבעת העלתה מנגד שלוש טענות הגנה עיקריות (למעט טענות סף שנבחנו בנפרד ובעניינן ניתנה זה מכבר הכרעה):

האחת – כי אין כל יריבות בינה לבין התובע, שכן התשלומים ששולמו על ידי התובע עבור מרכזיית ה'צומת' האמורה הועברו דרכה לבזק-כל ולימים לבזק בינלאומי, חברות בנות של הנתבעת, והיא עצמה שימשה אך ורק כצינור להעברת התשלומים;

השניה – הכחשה גורפת של העובדות המצוינות בכתב התביעה, כאשר הנתבעת מכחישה כי התובע הלין על תקלה במרכזיה, וכי נאמר לו שלא ניתן לתקנה, ובהתאמה מכחישה הנתבעת כי התובע חויב שלא כדין באופן המצדיק חיובה.