תא"מ 30406-10-16 ממן נ' שטרית ואח'

תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 22.3.16. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 9,890 ₪ בגין עלות תיקונים, שכר שמאי ובזבוז זמן.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

התובע טוען כי התאונה ארעה כאשר נסע בנתיב הימני לאחר נתיב השתלבות, וכי רכב הנתבעים נסע במקביל אליו. התובע לא ראה את הפגיעה ברכבו אולם חש בה ומהנסיבות הביןכי רכב הנתבעים סטה לעבר רכבו שלו. עוד העיד התובע כי במועד מאוחר יותר נפגע רכבו בתאונה אחרת וכי בדיקת הרכב על ידי השמאי היתה לאחר שתי התאונות.

נהג רכב הנתבעים טען, מנגד, כי רכב התובע הגיע מימין וקיבל מכה קטנה מרכב הנתבעים אשר נכנס לנתיב התחבורה הציבורית.

השמאי מטעם התובע העיד כי שתי התאונות שנגרמו לרכב התובע היו במוקדים שונים זה מזה וכי אין קשר בין נזקי התאונות – כך שהאמור בחוות דעתו מתייחס לנזקי תאונה זו בלבד.

רשמתי לפני כי השמאי בדק את רכב התובע בתאריך 2.6.16, כחודשיים וחצי לאחר התאונה. רשמתי לפני עוד כי אין מחלוקת שבתקופה זו עבר רכב התובע תאונה נוספת (ביום 1.6.16, כעולה מחוות דעת השמאי הנוספת שהוצגה לעיוני). בחוות הדעת המתייחסת לתאונה נשוא תביעה זו דן השמאי בנזקים לחלקו האחורי השמאלי של הרכב, ובחוות הדעת המתייחסת לתאונה המאוחרת יותר – למוקד נזק אחורי.

אני סבור כי פרק הזמן הארוך שחלף בין התאונה לבין בדיקת הרכב, העובדה כי גם בתאונה הנוספת נפגע רכב התובע בחלקו האחורי, וגרסת נהג הנתבעים כי הפגיעה היתה קלה – כל אלה יש בהם כדי לשלול את יכולתו של התובע להוכיח נזקיו במאזן ההסתברויות הנדרש לשם הרמת הנטל הנדרש מתובע מהליך אזרחי.

משכך, דין התביעה להדחות.

בנסיבות, יישא כל אחד מהצדדים בהוצאותיו ובשכר עדיו, כפי שנפסק בדיון.