תא"מ 30316-12-14

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונות זירת האירוע התאונתי ותמונות נזקי רכבי הצדדים, ובשים לב להסכמת הצדדים על דרך הפשרה - מכוח סמכותי האמורה, אני קובע כי הסבירות שהתאונה התרחשה כגרסת נהג התובעת הינה גבוהה מהסבירות שזו התרחשה כגרסת הנתבע 1 ולמעשה מתיישבת עם הראיות בתיק ועל כן אני מורה על קבלת התביעה העיקרית ודחיית התביעה שכנגד.

ראשית, מוכח בתמונות של מנח הרכבים לאחר התאונה המצטרפות לעדות הנתבע 1 כי לא הזיז את רכבו לאחר מכן שרכב הנתבע 1 בהטיה חדה ימינה לנתיב נסיעת רכב התובעת. על כן טענת הנתבע 1 לפיה רכב התובעת יצא ממפרץ החניה ולמעשה בהתאם לתמונות עבר מרחק של כשני נתיבים עד אשר פגע ברכב הנתבעים, אינה יכולה להתיישב עם מנח רכב הנתבעים המוטה ימינה זאת להבדיל מהמצופה במקרה שכזה והוא להימצא במנח הפוך בהטיה שמאלה דווקא לפחות לנוכח עוצמת הפגיעה שעתידה הייתה להתרחש לנוכח המרחק שרכב זה, כך נטען, גמע. במקרה שכזה, גם לא סביר שרכב התובעת יסטה מרחב של שני מסלולים כמעט למסלול השמאלי שבו נטען כי נסע רכב הנתבעים אשר כאמור בהתאם לתמונות מונח מרביתו על המסלול השמאלי וחלקו הקדמי על הימני מתוך מטרה לפנות.

כן ניתן לראות בתמונות את רכב התובעת מצוי במקביל למדרכה שמשמאלו לאחר התאונה, דבר העומד בקנה אחד עם עדותו כי המשיך קדימה בכדי למנוע את התאונה ולמעשה נמצא בנתיבו לא סטה ממנו.

שנית, תצורת הנזקים ברכבים המעורבים ובפרט הנזק ברכב התובעת שהינו מסוג מעיכת צד תומכים בגרסת התובעת לתאונה ומלמדים על תנועת הסטייה של רכב הנתבעים משמאל לימין ולא להיפך.

שלישית, הגם גילו, עדותו של הנתבע 1 הייתה מבולבלת מאד באשר למיקום רכבו עובר לתאונה, המסלול שבו נסע (ראה עדותו בעניין זה בעמ' 4 שורה 11 לעומת עמ' 5 שורות 5-8 לפר' הדיון) ועוד, זאת להבדיל מעדותו של נהג התובעת בעניין זה.

אשר על כן, במסגרת התביעה העיקרית, אני מורה כי הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את סך הנזק הישיר בגין התאונה ועלות שכ"ט שמאי מטעמה בסך 18,655₪, בצירוף הצמדה למדד מיום 3.11.14, שכ"ט עו"ד בשיעור 17.7, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק ושכר העד מטעם התובעת כפי שנפסק בדיון.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה שכנגד נדחית בזאת ללא צו להוצאות.