תא"מ 30136-07-14 חסון ואח' נ' וינוקור ואח'

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 60,566 ₪ ותביעה שכנגד כספית ע"ס 4,874 ₪, בסדר דין מהיר, שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 28.08.2013 בין כלי רכב, מ"ר 22-599-76 (להלן: "רכב התובעות") לבין כלי רכב, מ"ר 73-808-63 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, העידו הנהגים המעורבים בתאונה ועד נוסף מטעם התובעות שהיה עד למה שהתרחש מיד לאחר התאונה אך לא לתאונה עצמה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית ודין התביעה שכנגד להתקבל חלקית, בהתאם לחלוקת אחריות בין נהגי הרכבים, כך שנהג רכב הנתבעים יישא באחריות בשיעור של 80% ואילו נהג רכב התובעות יישא באחריות בשיעור של 20%.

חרף הסכמת הצדדים למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

5.1.אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב התובעות שהייתה משכנעת כאשר היא התיישבה עם מוקדי הנזק ועם ההיגיון שבקרות התאונה, על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעים שהייתה חסרה ובלתי משכנעת.

5.2.המפתח למסקנתי הוא תמונות זירת התאונה שצורפו מטעם הנתבעים (נ/3).

נהג רכב הנתבעים העיד כי הוא הגיע מכיוון החץ הכחול המסומן על גבי תמונה 1 ורכב התובעות הגיע מכיוון החץ האדום המסומן שם.