תא"מ 30050-06-13 נבואני נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

המדובר בתביעה כספית בגין תגמולי ביטוח שהתובע טוען להם לאחר שרכבו נשרף ביום 13/12/10 והוגדר נזק טוטאלי.

אין מחלוקת כי הנתבעת שילמה לתובע סך של 41,603 ₪. התובע טען בתביעתו כי מגיע לו פיצוי בגין שלושה רכיבים: האחד, החזר תשלום שנגבה בגין השתתפות עצמית.

השני, פיצוי בגין החוסרים.

השלישי, תיקון טעות בחישובי השמאי מטעם הנתבעת שמזכה את התובע בפיצוי נוסף.

היום שמעתי את מלוא ראיות הצדדים ומיד, לאחר מכן את סיכומי טענותיהם בעל פה.

בכל הקשור לרכיב השלישי שצוין לעיל (שעניינו טעות בחישובי השמאי) חזר בו התובע מטענה זו במהלך הסיכומים, לאחר שהובהר כי לא מדובר בטעות.

לגבי הרכיב המתייחס להשתתפות עצמית: התובע טוען כי הנתבעת קיזזה סך של 5,000 ₪ (צמוד) בגין השתתפות עצמית, ובו זמנית גבתה לעצמה את מלוא סכום הפרמיה השנתית בגין הרכב, למרות שרכב זה נשרף במחצית תקופת הביטוח. התובע טוען כי הנתבעת אינה רשאית לעשות כן.

הנתבעת דחתה טענה זו וציינה כי אין זיקה בין שני הדברים. גביית הפרמיה נעשית על פי דין בגין מלוא התקופה במקרה של אובדן מוחלט, ואילו קיזוז ההשתתפות העצמית הינו בהתאם לחוזה הביטוח/הפוליסה אשר קובעת במקרה הספציפי כי יש לקזז "2.5% מערך הרכב אך לא פחות מ – 5000 ₪ לנזקי גניבה ואובדן מוחלט".

הן מהראיות שהובאו והן מטיעוני הצדדים לא מצאתי כל טעות מבחינה משפטית בחישובי הנתבעת ובקיזוזים שנעשו. הנתבעת נהגה על פי הפוליסה ולא חרגה מהוראותיה. אני דוחה רכיב זה בתביעת התובע.

רכיב האחרון להתייחסות הינו עלות החוסרים בסך 1,850 ₪ אשר התובע טוען להם. המחלוקת בעניין זה מתייחסת לשאלה האם אכן התובע העביר את החוסרים למוסך מורשה של הנתבעת או שמא העביר אותם למוסך אחר שבחר לעצמו או שמא לא החזיר חוסרים אלה כלל.