תא"מ 3003-12-15 כראזי נ' שינפלד סיטונאי תיירות בע"מ

בפניי בקשת הנתבעת (להלן: המבקשת) לחייב את התובע (להלן: המשיב) בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

המשיב הגיש נגד המבקשת, תביעה לסעדים כספיים שונים שמקורם בטענות ל-"מפח נפש גדול" שנגרם לו במהלך חופשה בחו"ל שהוזמנה מאת הנתבעת. התביעה מתנהלת במסגרת סדר דין מהיר, כשסכום התביעה הועמד על סך של 43,000 ₪.

כהערה מקדמית יצוין כי הבקשה, התשובה והתגובה לה היו רוויות בטענות אשר אינן רלוונטיות למסגרת המשפטית הצריכה הכרעה בבקשה זו, כשהכוונה בעיקר להעלאת טענות בעניין ההיסטוריה הדיונית בהליך עד כה. מכאן שיש להבהיר כי הדיון התמקד רק בבחינה המצומצמת הנדרשת בסוגיה של הפקדת ערובה לפי תקנה 519 האמורה.

לטענת המבקשת, כתב התביעה המתוקן שהוגש (בעקבות החלטת בית המשפט מיום 1/6/16), אינו מציין את מענו של התובע כמצוות תקנה 9(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 המורה כן. ציון מען זה אף לא נכלל במסגרת כתב התביעה הראשון שהוגש. כן, נטען כי על אף שב"כ המבקשת פנה ביום 7/7/16 לב"כ התובע בנדון, מסיבה לא מובנת, מחדל זה לא תוקן על ידי המשיב. לטענת המבקשת, מענו העדכני של תובע נועד לספק לנתבע כתובת אליה יוכל לפנות לצורך גביית הוצאות ככל שיהא זכאי להן. בתוך כך, מצאה המבקשת לציין כי עקב העדר פרטי מענו העדכני של התובע אין באפשרותה לנקוט בהליך הוצאה לפועל מתאים לגביית ההוצאות שנפסקו לטובתה במסגרת החלטת בית המשפט האמורה מיום 1/6/16.

בתגובתו טען התובע, כי יש לדחות את הטענה לפיה שומה היה על התובע לציין את מענו בכותרת כתב התביעה וזאת לנוכח ההוראה הקבועה בתקנה 10(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי אשר מתייחסת להוראות סעיף 9 לתקנות.

לאחר שעיינתי ושקלתי את טענות הצדדים, הנני סבורה כי דין הבקשה להתקבל.