תא"מ 29968-03-11 אופרייט ליס בע"מ נ' שחאדה ואח'

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 30.10.15 כנגד המבקשים בהעדר הגנה, לפיו קיבלתי את התביעה במלואה וחייבתי אותם לשלם למשיבה סך של 35,814 ₪ בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד (להלן: "פסק הדין").

ענייננו בתביעה שהגישה המשיבה כנגד המבקשים לתשלום בגין הנזקים, לכאורה, שנגרמו לרכבה בעטיה של תאונה מיום 17.4.10 (להלן: "התאונה"). לאחר הגשת התביעה, בהעדר הגשת כתב הגנה מטעם המבקשים, ולבקשת המשיבה, ניתן על ידי פסק הדין, כאמור.

בבקשה זו עותרים המבקשים, אם כן, לביטול פסק הדין. המבקשים טוענים כי בהסכמת הצדדים לביטול פסק דין קודם שניתן כנגדם, שקיבלה תוקף של החלטת בית המשפט מיום 7.1.13 היו אמורים להעביר התביעה לחברת הביטוח שביטחה את רכבם על מנת שיוגש כתב הגנה מטעמם. כתב הגנה זה אמור היה להיות מוגש באמצעות חברת הביטוח או באמצעות המבקשים עצמם תוך 45 יום מיום החלטת בית המשפט הנ"ל. עם זאת, לטענתם באותה תקופה עוה"ד במשרד ב"כ שטיפל בתיק לא העביר התביעה לחברת הביטוח וזאת בשל בעיות רפואיות ואישיות שלו ובשל כך לא הוגש כתב הגנה מטעמם. לטענתם, רכבם מבוטח בחברת הביטוח "אריה" שתישא בכל חוב בגין התאונה נשוא התביעה ולפיכך מן הראוי לתת להם את יומם בבית המשפט ולבטל את פסק הדין.

המשיבה מתנגדת לבקשה לביטול פסק הדין. לטענתה, המבקשים לא מילאו את שהתחייבו לעשות ובנוסף לא קיימים סיכויי הגנה בתביעה. כמו כן, המשיבים לא צירפו תצהיר לאימות טענותיהם בבקשה שהגישו, בניגוד לדין.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

בבואו של בית המשפט לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, עליו להבחין בין פסק דין שנפל בו פגם, ובמקרה כזה יש לבטל את פסק הדין מכוח חובת הצדק, לבין פסק דין שניתן כהלכה, וביטולו נתון לשיקול דעתו של בית המשפט (ראה- א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, סיגא- הוצאה לאור בע"מ, ע' 372- 371; משה קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי- הלכה ומעשה, כרך ב' (מהורה 15, 2007) 1213).