תא"מ 29947-08-15 רמתי ואח' נ' עבד אל לטיף ואח'

2. התאונה התרחשה ברחוב טוליפמן בראשון לציון. אין מחלוקת כי התובע והנתבע שכנגד ("התובע"), שהיה רכוב על קטנוע, פגע ברכב הנהוג על ידי הנתבע 1 ("הנתבע") בפינה הימנית קדמית שלו, כאשר רכב הנתבע חוסם את נתיב נסיעתו של הקטנוע. המחלוקת הינה על נסיבות התאונה. לטענת התובע, הוא נסע ברחוב ורכב הנתבע נסע בנתיב הנגדי, כאשר לפתע פנה רכב הנתבע שמאלה על מנת להיכנס לתחנת דלק בלא שאותת, וכך התרחשה התאונה. לטענת הנתבע, הוא אכן פנה שמאלה, אלא שהוא עצר ואותת קודם לכן והרכב שהגיע ממול עצר על מנת לאפשר לו לעבור. כאשר הוא ביצע את הפנייה, עקף לפתע התובע את הרכב שנתן לו לעבור מימין, וכך התרחשה התאונה.1.בפניי תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

3. לאחר ששקלתי בדבר, אני מחליט לאמץ, בגדרי מאזן הסתברויות, את גרסת התובע לנסיבות התרחשות התאונה. מדובר במצב מובהק של "גרסה מול גרסה". בנסיבות אלו קיימת חשיבות מיוחדת להבאת כל העדים והראיות שניתן להביא. הנתבע הודה שהיה איתו עוד נוסע, חבר. כאשר נשאל מדוע הוא לא הובא להעיד טען כי הוא נמצא בארצות הברית, לשם נסע לצורך לימודים. כאשר נשאל הנתבע האם נעשה מאמץ לבדוק עם החבר אם הוא מגיע לארץ לחופשות וכדומה, אמר כי אינו יודע שכן הוא אינו נמצא איתו בקשר רצוף. היקף התביעה והתביעה שכנגד עומד על סך של כ-38,000 ש"ח – סכום שאינו מבוטל, ודאי ביחס לתיקי רכב. בנסיבות אלו, ניתן היה לצפות כי הנתבעים יעשו מאמצים משמעותיים יותר על מנת לבדוק אם החבר צפוי להגיע לארץ בטווח הנראה לעין, כדי שניתן יהיה להביאו לעדות.

עדים נוספים שניתן היה לצפות שיובאו להעיד הם נהג הרכב שעצר, לטענת הנתבע, על מנת לאפשר לו לעבור, ואולי גם נהגים ברכבים שעצרו מאחורי אותו רכב (כך לטענת הנתבע, שטען שהתנועה במקום הייתה ערה). בקשר לכך טען הנתבע כי נהג הרכב עזב את המקום מיד לאחר התאונה. אין זה נראה סביר, כי נהג רכב שרואה תאונה כזו אל מול עיניו, אשר איש לא יכול להאשימו בה, ייסע מהמקום בלא להושיט עזרה, ובוודאי שאין זה סביר שכל הנהגים של הרכבים שהשתרכו מאחורי אותו רכב, אשר יש להניח שלפחות חלק מהם הבחינו בתאונה, ימהרו להסתלק מהמקום בלא להושיט עזרה.

4.איני מתעלם מסתירות מסוימות שהיו בעדות התובע. כך, התובע "העתיק" את מקום התרחשות התאונה במהלך עדותו, אולם מדובר היה בשינוי לא מהותי של כמטר או שניים. קושי משמעותי יותר בעדותו של התובע היה טענתו כי הרכב שפגע בו לא אותת לפני שפנה שמאלה, שנטענה בד בבד עם הטענה כי כלל לא הבחין ברכב עד רגע הפגיעה. כשנשאל על כך בחקירה הנגדית טען התובע, כי לאחר שנפל מהאופנוע הבחין שהרכב אינו מאותת. מדובר בהסבר לא משכנע בעליל. עם זאת, הגם שיש בכך ניסיון מסוים, מגושם משהו, להעצים מעבר למידה את אחריות הצד שכנגד, לא התרשמתי כי יש בכך כדי לפגום בליבת עדותו של התובע.

5.לאור האמור, אני סבור כי עיקר האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע. יחד עם זאת, בהתחשב בכך שהתאונה התרחשה בצד הימני של נתיב הנסיעה של התובע, אשר מהתמונות עולה כי הוא רחב באופן המאפשר נסיעה של שני רכבים, אני סבור שיש לייחס גם לתובע אחריות מסוימת. זאת, שכן לו גילה התובע ערנות מספקת, דומה שהיה ביכולתו להבחין מבעוד מועד בכך שרכב הנתבע פונה לנתיבו. בנסיבות העניין, אני סבור שיש להעמיד את אחריותו של התובע על עשרה אחוזים. בהתחשב בכך שהתובע אינו מבוטח ובפער המשמעותי בין סכום התביעה שכנגד לבין שיעור האחריות אותו מצאתי לייחס לתובע, לא אפסוק הוצאות בתביעה שכנגד, ואקזז את הסכום שיש לפסוק נגד התובע במסגרת התביעה שכנגד מסכום הפיצוי בתביעה העיקרית.

6.לאור האמור, אני מורה כי הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובע סך של 4,040 ש"ח (90% מסכום הנזק בתביעה העיקרית בניכוי 10% מסכום הנזק בתביעה שכנגד), בתוספת סך של 944 ש"ח בגין שכר טרחת שמאי, סך של 378 ש"ח בגין אגרת המשפט וסך של 1,500 ש"ח שכר טרחת עורך דין.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"א שבט תשע"ז, 17 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: