הראל חברה לביטוח בע"מ נ' איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ

1.לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בעקבות נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 05.12.2015, בין כלי רכב, מ"ר 67-775-59 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 45-937-54, שבעת התאונה היה מבוטח על ידי הנתבעת בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעת") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת בדבר עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה, המשליכה על שאלת האחריות לקרות התאונה, ולעניין היקף הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, העידו הנהגים המעורבים בתאונה ועד ראייה נוסף מטעם הנתבעת שהיה נוכח בזירת התאונה.

4.בתום הדיון, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, לרבות תמונות הרכבים בזירת התאונה ששוגרו לתיק לאחר הדיון, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שנהג רכב הנתבעת יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 20% ואילו נהג רכב התובעת יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 80%.

חרף העובדה שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי:

מדובר בתאונה שארעה לאחר שרכב התובעת יצאה ממתחם חנייה, פנה שמאלה לכיוון מזרח בכביש דו סטרי, בניסיון להשתלב לנתיב הנסיעה המרוחק ממנו, כאשר רכב הנתבעת הגיח משמאלו מהכיוון הנגדי, מכיוון מזרח למערב.

כבר עתה יש לציין כי גרסה זו של נהג רכב התובעת לא נכתבה בדוח התאונה, אלא צוין שם על ידו כי התאונה ארעה בעודו נוסע בכביש, שני תיאורים השונים בתכלית.

אין חולק כי בכיוון נסיעת רכב התובעת לא הוצב כל תמרור. יחד עם זאת, תקנה 64(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") קובעת: