שוהם שיווק וצרכנות בע"מ נ' אביקר ואח'

התובעת, חברה העוסקת בהפעלת מרכולים ברחבי הארץ, היא חברה אחות של חברת אניפ בע"מ, בעלת 50% מהמניות של חברת כפריית סוסיא בע"מ (להלן – הכפריה או החברה), אשר הפעילה מרכולית בישוב סוסיא. בעל 50% מהמניות הנוספות הוא מר אילן אופיר.

פעילותה של הכפריה הופסקה עקב סכסוך בין בעליה מניותיה. במסגרת הסכסוך הגישה חברת אניפ בע"מ תובענה נגד אילן אופיר, בה עתרה לסעד הצהרתי לפיו הוא מנהל את עניינה החברה בדרך שיש בה כדי לקפח את זכויות המבקשת (שם). כפועל יוצא מכך עתרה המבקשת לסעד של "הסרת הקיפוח" על ידי מינוי רואה החשבון של החברה לכונס נכסים.

ביום 22.7.14 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת נ. בן אור), בו מונה לנכסי הכפריה כונס נכסים (ה"פ 1417-01-13 אניפ בע"מ נ' אילן אופיר). כונס הנכסים שמונה הוא רואה החשבון של החברה, רו"ח עו"ד וד"ר יצחק ברששת (להלן – פסק הדין, נספח 1 לכתב התביעה).

בין כונס הנכסים לבין התובעת נחתם ביום 15.3.15 הסכם המחאת זכויות וחובות (נספח 2 לכתב התביעה) לפיו, בין השאר, הומחו לתובעת חובות לקוחות החברה, וזאת כנגד חלק מחובותיה של החברה לתובעת. על כן, טוענת התובעת, היא זכאית לתבוע לעצמה את חובותיהם של לקוחות החברה, ובכלל זה את חובם של הנתבעים.

לטענת התובעת, הנתבעים, הם תושבי הישוב סוסיא שנהגו לבצע רכישות במרכולית. במהלך השנים 2013 ו-2014 רכשו הנתבעים בהקפה בהתבסס על אשראי שניתן להם ע"י הכפריה, מוצרים שונים מהמרכולית אולם לא שילמו עבורם על אף דרישות תשלום שהופנו אליהם.

לטענת התובעת, ובהתאם לכרטיס הלקוח שלהם, נותרו הנתבעים חייבים לכפריה סך של 5,301.03 ₪ (ללא הפרשי הצמדה וריבית). סכום זה לא שולם על ידם על אף דרישה שהפנה אליהם כונס הנכסים בענין עוד ביום 9.9.14 (טרם נחתם הסכם המחאת הזכויות).

בתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת, שניתן על ידי מר יצחק פלורסהיים מנהל התובעת, הוסיף והדגיש המצהיר, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הינו פסק דין חלוט שבמסגרתו נקבע בין היתר כי חובות הכפריה כולם ייגבו על ידי כונס הנכסים ויועברו לידי נושי החברה, כאשר כיום קיימת לחברה נושה אחת, היא התובעת. עוד הודגש, כי במועד הפסקת פעילות החברה היתה החברה חייבת כבר מיליוני ₪ לתובעת, כפי שנקבע בפסק הדין. עוד נטען, כי כפי שעולה מפסק הדין, עד להעברת הפעילות לכונס הנכסים כל הפעילות היתה של החברה ולא של אילן אופיר באופן עצמאי.

הנתבעים מצידם אינם מכחישים את גובה חובם, כאמור, אולם לטענתם הם "נכונים לשלמו לבעל החוב הנכון".

לגרסת הנתבעים, אותו אילן אופיר מסר להם שבעקבות הסכסוך שהתגלע בין השותפים, חזר הוא עצמו להפעיל את הכפריה בעצמו, באופן שכל המוצרים נרכשו מכספו וההכנסות מהמכירות הועברו אליו. לגרסתם, בעקבות סגירת הכפריה והפניות שהגיעו לתושבי הישוב מהכונס, הם פנו לאילן אופיר בשאלה אם מבחינתו ניתן לשלם את יתרת החוב לכונס. זה האחרון השיב להם שבמועד היווצרות החוב הפעיל את הכפריה באופן אישי ועל כן על הנתבעים לשלם את החוב לו. נוכח העובדה שהם נדרשו לתשלום הסכום על ידי שני גורמים שונים "הודיעו הנתבעים לאילן על הקפאת התשלום עד לבירור הענין".