תא"מ 29587-04-12 בע"מ נ' מוהיר ואח'

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את עדויות הצדדים וסיכומיהם בע"פ, ולאחר שהצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן את פסק דינו לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אני דוחה את התביעה ללא צו להוצאות.

אף על פי שפטור אני מלנמק את פסק דיני, על מנת שלא להותיר את הצדדים בעלטה, אציין מספר הערות בקצרה.

1.אין מחלוקת כי התאונה ארעה בגשר שאין בו מעבר לשני כלי רכב בבת אחת זה לצד זה, ואין מחלוקת כי על הנהג ברכב התובעת הייתה מוטלת החובה לתת זכות קדימה לרכב שבה ממולו, היינו רכב נתבע 1 (להלן: "הנתבע").

2.השתכנעתי כי לנהג רכב התובעת היה שדה ראייה אף מעבר לגשר, והוא היה אמור להבחין ברכב הנתבע עוד בטרם נכנס לגשר ולתת לו זכות קדימה מבלי להיכנס בעצמו לגשר. הטענה כי הנתבע נהג במהירות גבוהה אינה מסתברת נוכח תנאי הדרך, רכבו של הנתבע והתוצאות המינוריות יחסית של התאונה.

3.בניגוד לטענת נהג רכב התובעת, אין מדובר בגשר שאורכו מעל 100 מ', וודאי לא 150 מ', אלא בגשר שאורכו עשרות מטרים בודדים בלבד, וגם אם אקבל את גרסתו כי התאונה ארעה בשליש האחרון של הגשר בכיוון נתיב נסיעתו, די ברור כי בשים לב לאורך הגשר ומהירות כלי הרכב, עלייתו של נהג רכב התובעת על גבי הגשר הייתה מבלי שנתן את ליבו לכלי רכב הבאים ממולו.

4.גם לפי גרסת הנוסע הנוסף ברכב התובעת, הם הבחינו ברכב הנתבע מגיע מהעיקול ממרחק של 50 עד 100 מ' לפני הגשר. בנסיבות אלו לא הייתה כל הצדקה להיכנס לגשר בטרם יחצה אותו הנתבע. מה גם, שאם היה אמת בטענת הנהג ברכב התובעת והנוסע הנוסף כי הם הבחינו ברכב הנתבע בשעה שהיו על הגשר ולקראת סופו, הרי ככל שהם הבחינו ברכב הנתבע במרחק של 50 עד 100 מ', היה להם די זמן כדי לסיים את מעבר הגשר באופן שהיה מונע את התרחשות התאונה.

5.על כל אלו אציין כי גרסת הנתבע הותירה רושם מהימן על בית המשפט, זאת בניגוד לגרסת עדי התובעת. ספק גדול בעיני, אם הנוסע הנוסף ברכב התובעת, שישב במושב האחורי של הרכב בנוסעו במסגרת טיול עם עוד ארבעה חברים נוספים, נתן את עינו ודעתו על הנעשה בכביש. הדבר גם אינו עולה בקנה אחד עם עדותו שלו עצמו ועם עדות נהג רכב התובעת כי נהג רכב התובעת הוא זה שהעיר את תשומת לב חבריו - כולל זה שהתייצב למתן עדות - לתאונה והזהיר מפני הסכנה הקרבה.

6.לא מצאתי ממש בטענות אודות סתירות ותמיהות בגרסת הנתבע. פשיטא, שלא היה בכוונתו לומר כי ראה את רכב התובעת מולו על גבי הגשר, עצר, והמשיך בנסיעה אל תוך רכב התובעת. מכלול עדותו לימדה כי הוא הבחין ברכב התובעת רק לאחר שכבר עלה על הגשר, וכי רכב התובעת עלה על הגשר רק לאחר שהנתבע כבר עלה עליו. ואולם כאמור, גם לפי גרסת נהג רכב התובעת כי הוא זה שעלה ראשון על הגשר ואף נסע את רובו עד שארעה התאונה, האחריות לתאונה רובצת לפתחו, שכן היה עליו להתבונן בכביש לפניו ולתת זכות קדימה לנתבע, והוא לא עשה כן.