תא"מ 29538-03-15

התובעת היא חברת ביטוח ולטענתה היא שילמה בגין נזקים שנגרמו לרכב שביטחה. לטענתה, הנזקים לרכב נגרמו בתאונת דרכים שהנתבע אחראי לה, ולפיכך עליו להחזיר לה את הסכומים ששילמה למבוטח. לטענת התובעת, התאונה ארעה בעת שרכב הנתבע, משאית, נסע לאחור ביציאה ממתחם מסחרי שבצד הדרך, ופגע ברכב התובעת שנסע בכביש.

הנתבע מכחיש את טענות התובעת.

לטענתו, בזמן התאונה רכבו כלל לא היה בנסיעה אלא עמד בכניסה לרחבת החניה של עסק שמצוי במקום. לטענתו, רכב התובעת הוא שסטה, והשתפשף במשאית וכך נגרמו לו הנזקים הנטענים.

בדיון היום העידו הנהגת ברכב התובעת, והנתבע.

לאחר ששמעתי את העדויות הגעתי לכלל מסקנה שלא עלה בידי התובעת להרים את הנטל המוטל עליה ולהוכיח כי התאונה ארעה כפי שטענה.

מלבד עדות הנהגת, לא הביאה התובעת שום ראיה שהיא. גרסת הנהגת אינה מתיישבת, לכאורה, עם הנזקים הנטענים ברכב התובעת.

לו היה אכן מדובר במשאית שנסעה לאחור ופגעה ברכב התובעת שנסע בכביש, ניתן היה, לפחות לכאורה, לצפות לכך שהחבטה ברכב התובעת תהיה ממשית, תגרום ברכב לנזקים שונים מאלה שנמצאו בו בפועל ואף תסיט את הרכב ממסלולו.

בפועל, לפי עדות הנהגת ברכב התובעת היא כלל לא הייתה מודעת לכך שמשאית פגעה ברכבה ורק הרגישה חבטה. לטענתה, היא לא הבינה מה קרה ויצאה מהרכב ואז ראתה את המראה של צד ימין על הכביש, הרימה אותה ונסעה לאחור ואז ראתה את המשאית עומדת. הגרסה, לפיה הרכב של התובעת נפגע בזמן שהמשאית נסעה לאחור, ונהגת הרכב כלל לא ראתה את המשאית וגם לא הבינה מה פגע ברכבה, היא גרסה שקשה לקבלה. בנסיבות האלה אינני יכולה לקבוע כי די בעדותה כדי להרים את הנטל המוטל על התובעת.

יותר מכך, העדה מטעם התובעת העידה, בהגינותה, כי למעשה כלל אינה יודעת כיצד ארעה התאונה. מעדותה ברור כי הגרסה שמובאת בתביעה היא רק מסקנה שהסיקה, לפי הנסיבות, לאחר שחשה בחבטה ברכבה.