קשר רנטאקר בע"מ נ' אווקה ואח'

הצדדים הסמיכו את בית המשפט להכריע במחלוקת ביניהם, על דרך הפשרה ומכוח סמכותו של בית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק הגעתי לכלל דעה להטיל את מלוא האחריות לתאונה על נהג רכב התובעת.

קביעתי זו ביסודה בכך שלא ראיתי לקבל את גרסת נהג התובעת, לפיה רכב הנתבעים התפרץ לצומת לא פנוי בו הוסע רכב התובעת, וביצע פנייה שמאלה מבלי ליתן זכות קדימה לרכב התובעת וגרם לתאונה. מצאתי להעדיף את עדות הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") וגרסתו לתאונה לפיה רכב התובעת חצה צומת לא מרומזר במהירות וללא שדה ראייתה משמאל, בשל משאית שעצרה בנתיב לשמאלו, וכי רכב התובעת סטה ימינה למדרכה, פגע במדרכה מימין ונהדף לעבר הנתיב בו היה רכב הנתבעים בעצירה, לקראת פנייה שמאלה ופגע ברכב התובעת שהיה בעצירה.

בהקשר זה נתתי אמון בגרסת הנתבע שהעיד עדות אחידה וכנה, ממנה התרשמתי, נתתי אמון ואותה מצאתי להעדיף. מנגד, עדות עדי נהג רכב התובעת, ואחיו, עד הראייה מטעמו, בנוגע למהלך רכב התובעת קודם לתאונה בין כלי הרכב ובנוגע לנזק במוקד הימני של רכב התובעת, הייתה מתפתלת ולא אחידה, באופן המטיל צל על גרסתם לתאונה. עדי התובעת לא פרטו בעדותם הראשית את הפגיעה בצד ימין של רכב התובעת, והכחישו קשר בין הנזק במוקד הקדמי לתאונה. כשהוצגה לנהג רכב התובעת תמונת הנזק במוקד הימני ברכב התובעת, טען נהג רכב התובעת תחילה כי כך קיבל את הרכב מחברת ההשכרה. בהמשך דבריו חזר בו מדבריו ואישר שסטה ימינה כדי לברוח מרכב הנתבעים, אלא שבהמשך עדותו שב ותיקן דבריו וטען כי סטה ימינה לאחר התאונה. ברם, גם דברים אלה של נהג רכב התובעת נותרו על בלימה, לאור עדות נהג רכב התובעת לפיה לאחר התאונה עצר את רכב התובעת. בנוסף, לא נמצאה אחידות בגרסאות בין נהג רכב התובעת לבין אחיו, עד הראייה. בעוד שנהג רכב התובעת טען בעדותו כי רכב התובעת עצר לאחר התאונה, טען אחיו כי לאחר התאונה רכב התובעת המשיך בנסיעה. עד הראייה, אחיו של נהג רכב התובעת, גם לא היה אחיד באופן הדגמת התאונה במכוניות צעצוע בדיון, עת שתחילה הציג פגיעה של חזית רכב התובעת ברכב הנתבעת בצד שמאל, ותיקן זאת לפגיעת רכב הנתבעת בחלק השמאלי של רכב התובעת, ובחקירתו הנגדית הדגים תרחיש אחר של פגיעה בחלק האחורי שמאלי של רכב התובעת.

אף שקבעתי שרכב הנתבעים היה בעצירה במועד התאונה, לא ראיתי לקבל את טענת התובעת כי רכב הנתבעים נעצר כשהצד השמאלי קדמי שלו בולט לנתיב נסיעת רכב התובעת, וכי בגין כך סטה רכב התובעת למדרכה מימין ונגרמה התאונה. טענה זו לא הוכחה, והיא נדחתה באופן מפורש ונחרץ בעדותו של הנתבע, שלא נסתרה וכן מתרשים אופן התרחשות התאונה לגרסת הנתבעים - לפיו סטיית רכב התובעת ימינה למדרכה הייתה לפני הצומת. גרסה זו של אופן התרחשות התאונה גם לא הייתה גרסתה של התובעת בכתב התביעה וגרסת עדיה. בנוסף, נהג רכב התובעת הבהיר בעדותו כי עד לתאונה לא ראה את רכב הנתבעים ולאור תשובתו "אני אפילו לא זוכר מה אכלתי אתמול" קשה להסתמך על דבריו.

גרסת הנתבע לתאונה אף מסתברת עם הנזק בכלי הרכב. רכב התובעת ניזוק בשני מוקדים. במוקד קדמי ימני (גלגל ימני קדמי) ובמוקד אחורי -שמאלי,לאורך הצד שמאל של הרכב. רכב הנתבעים, על פי עדות הנתבע שלא נסתרה, נפגע בחלקו הקדמי, טמבון מכסה מנוע ובכנף שמאל קדמי. מוקדי נזק אלה אינם מסתברים עם גרסת נהג התובעת לתאונה.

נהג רכב התובעת חצה צומת לא מרומזר במהירות והגם שמשאית שעצרה בנתיב משמאלו חסמה לו את שדה הראייה. הוא לא האט ולא נתן דעתו לתנועה הבאה משמאל, ומכאן אחריותו הבלעדית לתאונה.

לאור האמור, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות, וכל צד ישא בהוצאות העדים מטעמו.

פוטרת את התובעת מתשלום המחצית השנייה של האגרה.