תא"מ 29436-06-12 הנתבע נ' התובעת ישראל (2001) בע"מ,ת"א 41416-09-12 התובעת ישראל (2001) בע"מ נ' הנתבע

1.תיאטרון העם ישראל (2001) בע"מ (להלן: "התובעת"), באמצעות מנהלה יוסף אלפי (להלן: "אלפי"), מארגנת מופעים של מספרי סיפורים במסגרות שונות ובפרט בחול המועד חג הסוכות. ביום 22.11.1995 נרשם סימן מסחרי בעניין זה, וכל הזכויות בהתאם לכך שייכות לתובעת.

2.בספטמבר 2011, נחתם חוזה בין התובעת לרז הלווינג (להלן: "הנתבע"), לפיו הנתבע התחייב להפיק, לצלם ולערוך את כל המופעים והאירועים שנערכו במסגרת פסטיבל מספרי סיפורים 2011, שהתקיים בין התאריכים 13-20.10.2011 בתיאטרון גבעתיים. הנתבע הצהיר שיש לו את כל הציוד והאביזרים המתאימים לרבות אולפני ציוד ועריכה וכי הוא בעל ידע מקצועי הדרוש לצילום ועריכת קלטות טלוויזיה. במסגרת ההסכם הנתבע התחייב לספק לתובעת מאה קלטות ערוכות ומוכנות להגשה ולשידור לא יאוחר מ-1.3.2012 והתובעת הייתה אמורה לשלם לנתבע סך של 140,000 ₪ (להלן:"ההסכם הראשון", נספח א' לתצהיר אלפי).

3.על פי האמור בתביעה, לאחר תום אירועי הפסטיבל הסתבר שהנתבע איננו הבעלים של אולפני עריכה מקצועיים, והוא אף איננו מסוגל לעמוד בהתחייבויותיו לספק לא יאוחר מיום 1.3.2012 מאה תוכניות ערוכות ומוכנות לשידור טלוויזיוני על גבי קלטות. פעם אחר פעם פנתה התובעת לנתבע בעניין זה, אך פניותיה הושבו ריקם. הנתבע הפר את ההסכם הראשון ועל כן התובעת דרשה ממנו, לקראת סוף פברואר 2012, שישיב לה את כל החומר המצולם שברשותו לרבות הדיסקים הקשיחים.

הנתבע סירב להחזיר את הדיסקים, ולאחר דין ודברים הגיעו הצדדים להסכמה ביום 28.12.2012, אשר נוסחה במכתב והוכתרה כ"גמר חשבון". עפ"י הסכמת הצדדים התובעת תמשוך שני שיקים לפקודת הנתבע: הראשון על סך 8,445 ₪ והשני על סך 5,475 ₪ (להלן:"השיקים"). הנתבע מצידו התחייב להחזיר לתובעת שש קלטות מיני די.וי.די, החסרות בספירה שבוצעה ביחד אתו תוך שבוע ימים. כמו כן הנתבע התחייב לעזור ולתמוך בכל העבודה שתיעשה על הקלטות, שיתקבלו במידה ויידרש לכך, לרבות מתן תשובות לשאלות ומתן אינפורמציה לגבי כל הקלטות והדיסקים הקשיחים שנמסרו לתובעת ושתוכנן טרם נבדק. הצדדים הסכימו מפורשות שההסכם הראשון בטל ומבוטל וכי לנתבע לא יהיו תביעות או טענות כלפי התובעת (להלן: "ההסכם השני", נספח ד' לתצהיר אלפי). לטענת התובעת הנתבע הפר גם את ההסכם השני היות והסתבר שתוכנות העריכה שהשתמש בהם אינן מקצועיות ואינן בשימוש עורכי טלוויזיה מקצועיים. הנתבע לא שיתף פעולה בכל הנוגע לעריכת הקלטות, ולאחר פניות חוזרות ונשנות ביטלה התובעת את השיקים שמשכה לפקודתו.

נזקיה של התובעת על פי ההסכם הראשון והשני נאמדים לשיטתה בסך 584,000 ₪, אך התובעת העמידה את נזקיה לצורך התביעה דנן על סך 100,000 ₪.

4.בהגנתו טען הנתבע, שהתובעת היא זו שהפרה את ההסכם הראשון והשני. התובעת לא עמדה בהתחייבותה להיפגש עמו בחדר העריכה לצורך בחירת חומר הגלם הרלבנטי עבורה, מכל חומר הגלם שצולם על ידו וללא כל הצדקה דחתה את תשלום שכרו שעמד על סך 140,000 ₪ עפ"י ההסכם הראשון. מתוך רצון טוב ועל מנת לסיים את הקשר העסקי עם התובעת, הסכים להסתפק בסכום צנוע של 12,000 ₪ בתוספת מע"מ, וזאת על אף שביצע את העבודה באופן מקצועי. הנתבע גם שיתף פעולה עם נציגי התובעת כאשר העביר את מלוא הקלטות לתובעת ומסר הסברים מפורטים בחדר העריכה שלו, ועל כן לא היה צידוק לבטל את השיקים שהתובעת משכה לפקודתו. בכל מקרה התובעת איננה יכולה לתבוע את נזקיה על פי ההסכם הראשון שבוטל בהסכמה על ידי הצדדים.

5.הנתבע הגיש לביצוע את השיקים. בתצהיר שניתן בתמיכה לבקשת רשות להגן, אלפי טען לכישלון תמורה מלא. בהסכמת הצדדים ניתנה לתובעת רשות להגן (פרוט' מיום 14.10.2012) ושני התיקים אוחדו לפניי. (החלטה מיום 4.12.2012).

ראיות

6.בעדותו הראשית חזר אלפי על האמור בתביעה באשר לנסיבות ההתקשרות בין הצדדים ועל הסתמכות התובעת על מצגי הנתבע בדבר מקצועיותו ויכולתו לספק חומרים מצולמים באיכות שידור על פי הנדרש מצד זכייני הטלוויזיה השונים במועדים הקבועים בהסכם הראשון.