תא"מ 29346-02-15 שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' זיגר ואח'

1.לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 09.07.2014, בין כלי רכב, מ"ר 96-446-25, שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת (להלן: "רכב התובעת"), לבין כלי רכב, מ"ר 38-602-17, שבעת התאונה היה בבעלות הנתבע 1 ונהוג בידי הנתבע 2 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.לטענת התובעת, האחריות לתאונה חלה על נהג רכב הנתבעים, אשר נכנס לצומת בלתי פנוי ופגע ברכב התובעת.

מנגד, טוענים הנתבעים 1 ו-2, כי האחריות לתאונה חלה על נהג רכב התובעת, אשר נכנס לצומת מבלי לציית לתמרור עצור המוצב בכיוון נסיעתו, התפרץ לצומת בלתי פנוי ופגע ברכב הנתבעים.

3.למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

4.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, העידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה, ושני עדי ראייה נוספים מטעם הנתבעים.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, כפי שייקבע להלן:

5.1.אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב הנתבעים, שהתיישבה עם תמונות הצומת בה ארעה התאונה, הייתה קוהרנטית וסדורה, ונתמכה בידי גרסאות העדים מטעם הנתבעים, זאת על פני גרסתו של נהג רכב התובעת, שהייתה מאולצת, ובלתי מהימנה עליי.

5.2.מתמונות זירת התאונה (נ/2), ניתן לראות כי בכיוון נסיעתו של רכב התובעת מוצב תמרור עצור. כך שעת הגיע נהג רכב התובעת לקראת הכניסה לצומת, היה עליו לעצור את רכבו עצירה מוחלטת, לבחון אם הצומת פנוי, ורק לאחר שווידה כי הוא אכן פנוי, להתקדם בנסיעתו.