תא"מ 29235-01-16 כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' דומני ואח'

 1.לפניי תביעה ותביעה שכנגד שעילתן נזקי רכוש שאירעו כתוצאה מתאונת דרכים מיום 06.08.2015, בין כלי רכב, מ"ר 86-983-53 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת בביטוח מסוג מקיף ונהוג בידי הנתבע שכנגד 1 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג אוטובוס, מ"ר 97-853-01 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ובבעלות הנתבעת 2 והתובעת שכנגד (להלן: "האוטובוס") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה ולעניין היקף הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות, במסגרתה הוצגו ראיות הצדדים ונשמעו נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה.

4.בתום ישיבת ההוכחות, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחות אותה או לקבלה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה, נסיבות התרחשותה ולמוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעות להתקבל חלקית, באופן שנהג האוטובוס יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 40% ואילו נהג רכב התובעת יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 60%.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי:

5.1.נהג רכב התובעת העמיד את רכבו במקום האסור לעמידה ולחניה במתחם תחנת האוטובוס.

5.2.אני סבור כי דלת רכב התובעת הייתה פתוחה ברגע התאונה, כפי העולה מעדותו של נהג האוטובוס.

כך שלמעשה, נהג רכב התובעת הותיר את דלת רכבו פתוחה, באופן שהפריעה לכניסת האוטובוס לתחנה לשם איסוף והורדת נוסעים, תוך שהוא מעלה את הסיכויים להתרחשות התאונה, כפי שארעה בפועל.

5.3.מכאן, כי עיקר האחריות לקרות התאונה חל על נהג רכב התובעת.