קוזלקוב ואח' נ' ש. שלמה רכב בע"מ

תובעת 1 היתה הבעלים של רכב מ"ר 48-775-79.

תובעת 2 ביטחה את רכב תובעת 1.

הנתבעת היתה מבטחת/הבעלים של רכב מ"ר 25-274-31.

על פי האמור בכתב התביעה ביום 17.12.14 עמד רכב התובעת בחניה, כאשר מנוע הרכב דומם. לפתע הגיח רכב הנתבעת ופגע בחלקו האחורי של רכב התובעת.

בהודעה על התאונה הוסיפה התובעת כי כלל לא היתה ברכב. כשחזרה קיבלה פתק עם פרטים של הפוגעת. נאמר עוד כי הטמבון שרוט ושבור ופנסים שנפלו פנימה מהמכה.

הנתבעת בכתב הגנתה טוענת כי אינה מכחישה את האחריות לתאונה, אך מכחישה את גובה הנזק.

רכב התובעת נבדק לאחר 3 חודשים, באופן שמנתק את הקשר הסיבתי לארוע.

בפניי העידה התובעת, בעדותה מסרה כי כשחזרה לרכב, בעל החניון מסר לה פתק עם פרטי הנתבעת. החניון עצמו היה קטן יחסית. התובעת מכחישה כי הנזקים שברכב היו לפני התאונה.

הנתבעת, בעדותה מסרה כי היה קשה לה לצאת מהחניון ובעל החניון כיוון אותה לצאת מהחניון. בשלב מסויים, הם הרגישו שהמכוניות התחברו, הם ראו שפשוף בצד ימין. בעל החניון אמר לה כי אינו יודע אם פגיעה זו היא כתוצאה מאותו ארוע. היא השאירה את פרטיה לבעל החניון. כעבור זמן מה צלצל אליה בחור שטען שהוא הבעלים של הרכב ושאל אותה אם היא רוצה לתקן את הרכב. הנתבעת השיבה כי יש לה ביטוח. העדה מוסיפה כי היא ובעל החניון לא היו בטוחים שהנזק נגרם על ידה, אך בכל זאת בחרה להשאיר פרטים.

יודגש כי שמאי מטעם התובעת לא זומן לחקירה על חוות דעתו ולא הוגשה חוות דעת נגדית. אם אמנם הנזק היה מועט, מדוע לא זומן בעל החניון להעיד על כך? אי הזמנתו יש בה חזקה שאילו הוזמן לא היה מעיד לטובת הנתבעת.

לנוכח האמור אני מקבל את התביעה.