תא"מ 29162-04-14 ג'בארין נ' מז"מ טכנולוגיות בע"מ ואח'

1. בישיבה אשר התקיימה בפני ביום 17.12.2014, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית ולפיה המחלוקת בתיק זה תוכרע על בסיס כתבי הטענות ושמיעת סיכומים בעל-פה ובהתבסס על עדויות שנשמעו במסגרת תיק תא"מ 15135-09-13 בימ"ש שלום כפר סבא , תוך שפסק הדין יינתן בהתאם לסעיף 79 א לחוק בתי המשפט[נוסח משולב] התשמ"ד- 1984 וינומק בקצרה.

2. עיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובמוצגים שהגישו הצדדים , שקלתי את כלל השיקולים שבית המשפט רשאי לשקול בפוסקו לפי סעיף 79 א לחוק בתי המשפט, ובכלל זה העדויות שנשמעו בתיק תא"מ 15135-09-13 (להלן "התביעה הראשונה").

על יסוד כל אלה, מצאתי כי האחריות לתאונה מונחת לפתחו של נהג נתבעת מס' 1 (להלן:"נהג המשאית"), תוך שלנהג התובע אשם תורם בקרות התאונה בשיעור של 20%, ואנמק בקצרה:

עדותם של הנתבע מס' 3 והעד שנסע עמו ברכב בשעת התאונה, זהות במהותן לעדותו של התובע ומהן עולה כי נהג המשאית אשר נסע בנתיב הימני ביקש לעבור לנתיב השמאלי, ובעודו עושה כן פגע עם חלקו האחורי שמאלי בחלקו הקדמי ימני של רכב התובע (להלן: "רכב המאזדה").

התובע ביקש להימנע מהתאונה, תוך שהסיט את רכבו שמאלה, אולם לא עלה בידו לעשות כן, ומכאן נגרמה התאונה בין המשאית לרכב המאזדה.

לא מצאתי ממש בכל טענות ב"כ הנתבעות 1 ו-2, ולפיהן היה מרחק גדול בין המשאית ובין רכב המאזדה, תוך שמשאית הספיקה להשלים את המעבר לנתיב השמאלי, ונדמה כי גרסה זו נטענה לצורך התביעה דנן.

אעיר כי בתביעה הראשונה לא היה לנהג המאזדה כל עניין בתוצאות ההליך, ומכאן, ולאור העובדה כי עדותו זהה במהותה לעדות נתבע 3 נתתי אמון בגרסתו תוך שמצאתי כי באופן זה התרחשה התאונה.

3.יחד עם זאת, מצאתי כי לנהג המאזדה אשם תורם בקרות התאונה בשיעור של 20%, שכן אף מעדותו עולה כי ביום התאונה היה מזג אוויר חורפי, ירד גשם והכביש היה רטוב. הנהג אישר כי מהירות נסיעתו הייתה כ-80 עד 90 קמ"ש, תוך שבכביש היה עומס תנועה לפרקים. מכאן, וככל ונהג התובעת היה נוהג במהירות אשר מתאימה לתוואי הכביש ביום התאונה, יכול היה להספיק ולבלום , אפילו באופן חלקי , ובכך לצמצם את הפגיעה.

לא מצאתי ממש בטענת הנתבעות 1 ו-2 ולפיה מהפגיעה של רכב נתבע 3 (להלן:"הסיטרואן") ברכב המאזדה נהדף האחרון אל עבר המשאית, ובשל כך נגרם נזק נוסף לחלקו הקדמי, ולו רק מהטעם שמחוות דעתו של השמאי אשר צורפה לכתב התביעה, עולה בבירור כי הנזק שנגרם לחלקו האחורי של רכב המאזדה הינו נזק מינורי ביחס לסך הפגיעה הכוללת של הרכב (3,343 ₪) . מכאן מתבקשת המסקנה כי הפגיעה של רכב הסיטרואן ברכב המאזדה הייתה פגיעה חלשה אשר בנסיבות התאונה לא הגדילה את הנזק שנגרם מהתאונה בין רכב המאזדה למשאית.

4. עוד מצאתי כי אין קשר סיבתי בין תאונה השנייה לבין התאונה שאירעה בין המשאית לרכב המאזדה התאונה שאירעה בין רכב המאזדה לרכב הסיטרואן, , תוך שמעדות נהג הסיטרואן עולה כי גם אם רכב המאזדה היה בולם בגלל הפקק, לא היה מספיק לבלום מאחר והכביש היה רטוב. בצירוף האמור בעדותו ולפיה נסע במהירות של 70-80 קמ"ש, תוך שהכביש היה רטוב והיו בו עומסי תנועה, מתבקשת המסקנה כי מלוא האחריות לתאונה שאירעה בין רכב המאזדה לרכב הסיטרואן מונחת לפתחו של נהג הסיטרואן, ועליו לשאת בנזקים שנגרמו בחלקו האחורי של רכב המאזדה .