תא"מ 29080-10-13 קרדן רכב בע"מ נ' גל ואח'

1.רכבי הצדדים היו מעורבים בתאונת דרכים, כאשר הרכבים שנסעו במקביל, פגעו זה בזה.

נהג התובעת (להלן: הנהג) טען כי בהיותו נוסע בנתיב הימני, נצמד הנתבע לרכב, ופגע במראה ובכנף הקדמית. הנתבע 1 (להלן: הנתבע) טען כי בהיותו נוסע בנתיב השמאלי, סטה הנהג מהנתיב הימני לנתיב השמאלי ופגע ברכבו.

2.במהלך הדיון העידו שני הנהגים. לא היו עדים נוספים לאירוע.

3.הנהג העיד שנסע ישר, אינו סבור שיש במקום שני נתיבים, אך אינו זוכר באופן מלא, ולא היתה לו כל סיבה לפנות לנתיב נסיעתו של הנתבע. עוד הובהר מעדות הנהג כי לא הבחין ברכב הנתבע עד לרגע המכה עצמה.

בחקירתו הנגדית, אמר הנהג שלא היה עסוק בטלפון בזמן התאונה, אלא אם כן שוחח באמצעות דיבורית המותקנת ברכבו, ולא שמע את הנתבע צופר לו לפני התאונה. עוד טען הנהג, כי לא התנצל ולא הודה באשמה בשל תאונה זו.

4.הנתבע העיד כי נסע בנתיב השמאלי וראה את הנהג מתעסק בטלפון וסוטה לכיוון הנתיב השמאלי מנתיב נסיעתו בצד ימין, כי צפר לו ונצמד שמאלה אך לא יכול היה למנוע את התאונה.

הנתבע ציין בעדותו כי לאחר התאונה, התנצל בפניו הנהג. בחקירתו הנגדית הדגים הנתבע כי רכב הנהג החל לסטות בזווית של כ-30-40 מעלות כלפיו, בעודו נוסע במהירות של כ-50 קמ"ש וכי בנוסף לסטייה שמאלה, בלם את הרכבו, אלא שלא הספיק לעצור בטרם נפגע.

הנתבע נשאל מדוע בשרטוט בטופס ההודעה שהגיש למבטחת מסומן כי הנהג היה במהלך פניה שמאלה, והסביר כי הכוונה היתה לתאר סטייה שמאלה בלבד, לא הוא ערך את התרשים אלא קצין הרכב, לאחר שמסר כי מדובר היה בסטייה שמאלה. למרות חוסר הדיוק בתרשים, אישר הנתבע כי חתם בעצמו על טופס ההודעה.

5. בהליך זה חל על התובע נטל השכנוע, החובה להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה". הפסיקה קבעה לא פעם, כי תובע שאינו עומד בנטל השכנוע, הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו, לא יוכל לזכות בתביעתו, והיא תידחה. על מנת לזכות בתביעתו, על תובע לשכנע את בית המשפט כי הסבירות שגרסתו היא הנכונה הינה בשיעור של 51% לפחות.

לפיכך, במקרה שבו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שהם מעלים - שקולות, הרי שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו ותביעתו תידחה.

6.במקרה דנן, מדובר במקרה של גרסה מול גרסה, ולא מצאתי כי יש בראיות או בעדויות כל דבר נוסף לחיזוק גרסת הנהג באופן שיהיה בה כדי לשכנע את בימ"ש כי גרסתו טובה מגרסת הנתבע. שני הנהגים העידו באופן רהוט וברור, ועדויותיהם לא נסתרו בחקירה נגדית.

לטעמי, אין בשרטוט חץ המורה על פניית רכב התובעת שמאלה בטופס ההודעה של הנתבע כדי להטות את הכף להעדפת גרסת הנהג, והסברו של הנתבע כי הדבר בא רק כדי להמחיש את הסטייה שמאלה, מתקבלת על דעתי.

7.אציין כי בניגוד לנתבע שרשם בהודעתו למבטחת, שהבחין ברכב התובעת סוטה מנתיבו, לא טען הנהג בטופס ההודעה שהגיש לתובעת, כי רכב הנתבע סטה מנתיב נסיעתו, אלא רק "הייתי בנתיב הימני כאשר הנהג של צד ג' נצמד אלי...".

8.סוף דבר, התביעה נדחית.

9.לעניין ההוצאות: הואיל ודחיית התביעה באה בשל העובדה שיש בפני בימ"ש שתי גרסאות שקולות, ולא מאחר שהעדפתי גרסה אחת על פני האחרת, מצאתי כי אין מקום לחייב את התובעת בהוצאות משפט לטובת הנתבעת, חרף דחיית התביעה.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית משפט המחוזי מרכז – לוד.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.