תא"מ 28985-03-15 כלף ואח' נ' מימון מאיר ובניו חב' לעבודות אינסטלציה בע"מ

לפני בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות ולחילופין מחמת שיהוי.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1.הצדדים חתמו על הסכם לפיו הנתבעת תבצע עבודות שיפוצים בבית התובעים. התובעים הגישו תביעה לפיצויים, בנוגע לעבודות השיפוצים וההתחשבות הכספית ביניהם.

2.ההסכם נחתם ביום 17.02.08, ואילו כתב התביעה הוגש ביום 12.03.15, והנתבעת העלתה בכתב ההגנה מטעמה טענת התיישנות, בטענה כי האירועים המתוארים בכתב התביעה התרחשו בחודשים פברואר ומרץ 2008, כך שהתביעה הוגשה כאשר חלפה תקופת ההתיישנות.

טענת הנתבעת הינה, כי גם אם התביעה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות – לאור הטענה כי ההסכם הופר על ידי הנתבעת כמעט 7 שנים לפני הגשת התביעה – עדיין יש מקום לסילוק התביעה על הסף בשל השיהוי הממשי בהגשתה. על פי עמדת הנתבעת, ההשתהות שבהגשת התביעה פגעה בציפייה לגיטימית של הנתבעת שלא ייפתח הליך משפטי, באופן שהביא לשינוי מצבה של הנתבעת ולקיפוח בזכויותיה, שכן אינה יכולה כיום לכלכל הגנתה כראוי, לבדוק את מצב הדירה כפי שהיה לפני שבע שנים, ולהוכיח את טענותיה.

עוד טענה הנתבעת, כי הגשת התביעה בסמוך לתום תקופת ההתיישנות – ככל שהתביעה לא התיישנה – מהווה שימוש לרעה בהליך המשפטי והתנהלות שלא בתום לב.

3.לטענת התובעים בכתב התביעה, הנתבעת הפסיקה לבצע עבודות ביום 16.03.08 בלא שהשלימה את העבודות הנדרשות; בעבודות שבוצעו נמצאו ליקויים; בוצעו תשלומים ביתר, לנוכח דרישות נציגי הנתבעת ועל מנת שלא לפגוע בהמשך העבודה; בסוף שנת 2011 לאחר בדיקה שערכה חברת חשמל, התברר שיש צורך לבצע עבודה של תיקון והתאמה לחיבור קווי החשמל בשל עבודה לקויה של הנתבעת. התביעה הועמדה על סכום של 48,417 ₪.

בתגובת התובעים לבקשה נטען כי התביעה הוגשה בטרם חלפה תקופת ההתיישנות, כאשר אין ספק כי בנוגע לנזקים שהתגלו בעבודות חיבור מערכת החשמל בשלהי שנת 2011 – עילת התביעה לא התיישנה לאור הוראות סעיף 89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

דיון והכרעה

4.אקדים אפילוג לפרילוג ואבהיר כי יש לדחות הבקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות או שיהוי, למעט בעילה שעניינה ביצוע תשלומים ביתר – עילה שהתיישנה.

לטענת ההתיישנות:

5.דיני ההתיישנות נועדו "לתחום גבולות של זמן להגשת תובענות תוך יצירת איזון בין אינטרס הנתבע הפוטנציאלי לאינטרס התובע הפוטנציאלי ושמירה על עניינו של הציבור" (ע"א 6805/99, תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ. הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד נז(5) 433 [(2003]. כך, יש לאזן בין זכות התובע לממש את זכות הפנייה לערכאות, לזכות הנתבעת שלא להיות חשוף לעד לסיכון להיתבע, הכל לצורך יצירת וודאות ותיחום הזמן הנדרש לשמירת ראיות.

6.הערה מקדימה: לתגובת התובעים צורף מכתב ששלחה הנתבעת ביום 30.03.08, אך חרף החלטה נפרדת, לא הגישו התובעים בקשה לתקן את כתב התביעה ולצרף מסמך זה. כפי שטענה הנתבעת בתשובתה, מאחר ומדובר בהליך שנפתח בסדר דין מהיר, היה על התובעים חובה לצרף את כלל המסמכים שברשותם לכתב התביעה.

על פי הוראות סעיף 214ח(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, נדרשו התובעים לצרף לכתב התביעה רשימת המסמכים הנוגעים לעניין הנדון המצויים או שהיו מצויים ברשותם. בהתאם לס"ק (ב), היתה על התובעים חובה לצרף כל מסמך שנמצא ברשותם לכתב התביעה, ובהעדרו, לצרף תצהיר המפרט בידי מי מצוי מסמך שאינו ברשותם.

התובעים בחרו להציג אותו מסמך – מכתב ב"כ הנתבעת מיום 30.03.18 - שלא צורף לכתב התביעה, במהלך הדיון שהתקיים בפני כב' הרשם רגב, ולצרפו לתגובה שהוגשה. על בסיס האמור לעיל, ובהעדר היתר לצירוף המסמך לכתב התביעה, לא ניתן להתייחס למכתב האמור בשלב זה.

7.מדובר בתביעה להפרת הסכם כאשר על פי תנאיו, נקבע שהשיפוץ יסתיים תוך שלושה שבועות ועד חודש ימים ממועד חתימתו ביום 17.02.08. מנוסח ההסכם ניתן להסיק כי המועד האחרון לסיום העבודות היה ביום 17.03.08, ולטענת התובעים הנתבעת הפסיקה את עבודותיה יום אחד קודם לכן, ביום 16.03.15. הנתבעת לא ציינה בטענותיה, בכתב ההגנה או בתשובה לתגובת התובעים, מתי סיימה את העבודות בבית התובעים. בנסיבות אלה, לא ניתן בשלב זה לקבוע כי העבודות הסתיימו בתאריך שונה מזה הנטען על ידי התובעים.

אין לי ספק כי עילת התביעה – בין העילה החוזית (של הפרת ההסכם) ובין העילה הנזיקית (של ביצוע לקוי מחמת רשלנות ו/או הפרת חובה חקוקה) – "נולדה" לכל המוקדם ביום שבו הנתבעת הפסיקה (או סיימה) את ביצוע העבודות, שכן עד לאותו מועד, לא ניתן היה לשער מה יהיה מצב בית התובעים בעת השלמה, סיום או הפסקת העבודה. לדוגמא, ביום 15.03.08, כאשר הנתבעת עדיין מבצעת עבודות שיפוצים בבית התובעים, לא היה בידי התובעים לדעת מה יהיה מצב הבית בעת סיום העבודות, אם הן תושלמנה כנדרש, ואם יהיו ליקויים כלשהם.

8.מאחר והתביעה הוגשה בטרם חלפו שבע שנים ממועד סיום עבודות הנתבעת בבית התובעים, לא התיישנה התביעה הנוגעת להפרת ההסכם מצד הנתבעת, לרשלנות או להפרת חובה חקוקה במסגרת ביצוע העבודות על ידה.

9.כאמור בפתח פרק הדיון, שונה המסקנה בנוגע לעילת התביעה שעניינה תשלום ביתר לנתבעת: לפי הנטען בכתב התביעה, התשלום האחרון ששולם ביתר - לנוכח דרישה בלתי צודקת (כך נטען) של נציגי הנתבעת לקבלת תשלומים מעבר למוסכם - בוצע ביום 09.03.08.