תא"מ 28833-09-15 שומרה חב' לביטוח בע"מ נ' איהאב ואח'

לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי רכוש לרכב.

אין מחלוקת בין הצדדים כי רכב התובעת (להלן: "המונית") פנה ימינה ובמהלך הפניה ארעה התנגשות בין החלק האמצעי של דופן המונית לבין רמפת הרמה של משאית הנתבעים (להלן: "המשאית").

המחלוקת העובדתית הראשונה בין הצדדים הינה האם הרמפה הורמה כאשר המונית עברה ליד המשאית, או שמא הרמפה היתה מורמת והמונית נסעה לתוכה. במחלוקת זו השתכנעתי כי גרסת הנתבעים מסתברת יותר מגרסת התובעת. זאת, בראש ובראשונה לנוכח תמונות הנזק, המעידות על קרע אופקי בדלתות המונית. יצוין כי נהג המונית לא ראה האם הרמפה הורמה בעת שחלף לידה, משום שהביט לכיוון שמאל (ר' למשל עמ' 2-3 לפרו') ואילו נהג המשאית העיד כי היה בגבו אל הרמפה, תוך כדי משיכת עגלה לצורך העמסה על גבי הרמפה (עמ' 5, ש' 11-14). ייתכן שהרמפה לא היתה מורמת עד לשיא גובהה כפי שהעיד מר זרקו מנהל המפעל במענה לשאלת בית המשפט בהתבסס על עיון בגובה הנזק בתמונות הנזק של המונית, אולם כפי שהסביר, אין הכרח שהרמפה תהיה מורמת עד לשיא הגובה לצורך פריקת המשאית (עמ' 7, ש' 16-19). בנסיבות אלה, גם ייתר הראיות מחזקות את המסקנה העולה מעיון בתמונות הנזק, ולפיהן הרמפה היתה מורמת ובמצב סטאטי בעת הפגיעה.

מחלוקת נוספת בין הצדדים היתה האם המשאית עמדה במקום המותר לפריקה ולטעינה. אין מחלוקת כי המשאית עמדה באדום לבן. לדברי עדי הנתבעת, הדבר נעשה באישור פקחי העירייה ובתיאום עם אגף התנועה של העירייה. ברם, ראשית, לא הובאה כל אסמכתא לטענה זו, ודי בכך כדי לדחותה. שנית, אף אם קיים הסדר שלפיו בשעות מסוימות לא יינתנו דו"חות חניה, הרי שעדיין אין בכך היתר להעמדת הרכב במקום ובאופן היוצרים סיכון לכלי הרכב החולפים. בעניין זה אף הובהר כי יש היתר עצירה לאורך 30 מ' ולאו דווקא בנקודה ספציפית (עמ' 6, ש' 28-29). אף על פי כן, משאית הנתבעת עמדה בתחילת הרחוב, במקום הסמוך ביותר לצומת. נהג המשאית לא הכחיש בחקירתו הנגדית את גרסת נהג התובעת, שלפיה כאשר הרמפה היתה פתוחה היא בלטה לצומת (עמ' 5, ש' 2-4). גרסת נהג המשאית שלפיה נהג התובעת עלה על המדרכה טרם פנייתו ימינה, לא הוכחה. יצוין כי טענה זו נסמכה על היסק של נהג המשאית לפי סימני מים שהבחין בהם, אשר לא תועדו, ולא על בסיס עדות ראיה שלו. לפיכך, במחלוקת זו אני קובע כי המשאית חנתה במקום אסור לעצירה, ומכל מקום, באופן שבו הרמפה כאשר היא מורמת, בולטת לתוך הצומת.

בנסיבות אלה אני קובע כי שני הצדדים תרמו בהתרשלותם לתאונה. נהג המשאית התרשל באופן שבו העמיד את המשאית, במקום אסור לעצירה, כאשר הרמפה בולטת לתוך הצומת. אכן, הרמפה מסומנת במחזיר אור ואפשר שגם בשלט סימון מתחתיה (ולטענת הנתבעים, שלא הוכחה באסמכתא, כך היה גם במקרה דנא) אולם עדיין מדובר בעצם שיש קושי להבחין בו וכאשר אדם מגיע מסיבוב הקושי גובר. לכן העמדתו במקום שבו הוא בולט לתוך צומת ומהווה מכשול בתוך נתיב הנסיעה ללא כל הכרח, מהווה סיכון החורג מתחום הסביר. העמדת המשאית כמה מטרים לפנים באופן שבו הרמפה לא היתה בולטת לתוך הצומת היתה מונעת את הסיכון ואף את התאונה, ומכאן שיש קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק. מאידך, נהג התובעת התרשל אף הוא. הוא פנה ימינה תוך כדי שהוא מביט לשמאל (ר' בפרט עמ' 3, ש' 1-8). אמנם המבט שמאלה חשוב, אולם לא ניתן להסתפק רק במבט לשמאל, מבלי להביט לימין. אין מחלוקת כי הרמפה עולה ויורדת באיטיות (עמ' 2, ש' 28), ומכאן, ובהינתן שהפגיעה ברמפה היתה כשהרמפה היתה מורמת ובמצב סטאטי, עולה כי נהג התובעת התקדם כברת דרך לתוך הצומת מבלי להביט לימין. גם לשיטתו הוא נסע מספר שניות תוך כדי מבט שמאלה (עמ' 3, ש' 2-8). סביר להניח כי אילו היה מביט לימין כאשר היה קרוב יחסית למשאית (ולא רק בתחילת הפניה ימינה) היה מבחין במתקן ההרמה והתאונה יכולה היתה להימנע.

לאחר ששקלתי את דברים, מצאתי כי שני הצדדים תרמו בהתרשלותם לקרות התאונה, וכי יש לחלק את האחריות לתאונה בין שניהם בחלקים שווים. מכאן, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 12,820 ₪ בצירוף החזר אגרה בסך 378 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 2,250 ₪. כל צד יישא בעלות שכר עדיו. יש לשלם את הסכומים הללו בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתוך 45 ימים.

ניתן היום, כ"ו חשוון תשע"ז, 27 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.